הדרישה מממשלת ישראל לבחור מבין אפשרויות הבדיקה שעומדות לרשותה על פי חוק דווקא את האופציה הקרויה "ועדה ממלכתית", שעל פיה מי שירכיב את ועדת החקירה לבדיקת מחדל 7 באוקטובר יהיה שופט העליון יצחק עמית – היא דרישה מיתממת, שאינה עומדת במבחן הסבירות, השקיפות ובעיקר אינה עומדת במבחן תום הלב.
הרי רק חירש או שוטה לא מבין כי כשם שלא הגיוני לבקש מתרנגולי הודו לתמוך בהקדמת חג ההודיה, כך לא ניתן לצפות מתומכי הממשלה לצדד דווקא בהקמת ועדת חקירה שימנה יצחק עמית, שאינו חשוד באהדה לממשלה או אפילו בניטרליות כלפיה.
קשה להאמין שאנשים רציניים מאמינים שניפוח הבלון הריק מתוכן הקרוי "ועדת חקירה ממלכתית" לרמה של שילוב בין פרה קדושה לתרופת פלא כל יכולה, תסווה את האמת העירומה שהקדושה היחידה שיש לוועדה הזאת בעיני חסידיה המושבעים, מול יתר האלטרנטיבות, היא שעל פי החוק מי שממנה את חברי הוועדה הזאת הוא נשיא בית המשפט העליון.
אומנם המיתממים יזכירו, אולי, בהקשר הזה כי על פי החוק בוועדת חקירה ממלכתית, הממשלה היא הקובעת את גבולות הבדיקה, ובכוחה לקבוע גבולות שיתמקדו בצד המעשי, החל מההתעלמות מאזהרות התצפיתניות וחלק מאנשי מערכת המודיעין, וכלה באי-עדכון ראש הממשלה ושר הביטחון במתרחש בליל 6 באוקטובר.
זה נכון מאוד, אבל ישנה בעיה קטנה: אם חברי הוועדה שימנה השופט עמית יחרגו מהפרמטרים שהממשלה תקבע בתוקף סמכותה הבלעדית על פי החוק, ויובילו לתוצאה המיוחלת על ידי מפגיני קפלן ופרשנים בערוצים מסוימים וימליצו המלצות אישיות – מי בדיוק יבטל המלצות אלה בשל חריגה מסמכות? בג"ץ?
מקדשי ועדת החקירה שהוגדרה "ממלכתית", רוצים להחדירה למוחות האנשים כקליפה ללא תוכן באמצעות חזרה על שמה אלף פעם בטון היאה לסיסמה מקודשת שאינה דורשת הסברים. בעייתם היא שרבים מדי מבינים שהוועדה תהא הכל חוץ מממלכתית במשמעות שהמחוקק ייחס לה אי אז בימים, בעידן שפרופ' דניאל פרידמן הקדיש לו ספר שלם תחת השם "עידן התמימות".
הטינה המיוחסת לעמית כלפי עמדות מפלגת השלטון, ברוח שטיפת המוח האפקטיבית מאוד של מתנגדיה, הופכת אותו - ולו מטעמי מראית עין - ללא מתאים למנות יו"ר ועדה, בשל החשש בקרב ציבור לא מבוטל שהכמיהה המיוחסת לו כאזרח להפיל את הממשלה, תשפיע על חיפוש יו"ר ועדה.
שוטפי מוח סלפנים
כאשר המחוקק קבע כי נשיא ביהמ"ש העליון ימנה את ועדת החקירה והעומד בראשה, היו בית המשפט העליון והעומד בראשו מעל לכל חשד. אמון הציבור בהם ריחף בספירות של אחוזים שבעת ההיא רק נשיא סוריה חאפז אל־אסד קיבל רייטינג גבוה יותר.
כיום נשחק מעמד בית המשפט, ומגוף העומד מעל לכל מחלוקת - הפך למתגושש מן המניין בזירה הציבורית, השש אלי מעורבות. זה קרה עוד לפני שהשופט עמית החל לפזר רמזים מדאיגים בכל הנוגע לשיקול דעתו בפרשת פסילת עמיחי שיקלי שבוטלה בידי חבריו השופטים, וכעת בנכונותו להגיע למשבר חוקתי ובלבד שד"ר רפי ביטון לא ישרת בבית המשפט העליון. והוא אפילו, בניגוד לד"ר בקשי, אינו חבר בפורום קהלת. מאז מתמלא המרחב המשפטי בעוד ועוד סימני שאלה שמעולם לא באו לעולם בימי שמעון אגרנט ומשה לנדוי.
לשוטפי המוח הסלפנים, ובראשם מגישי תשדירי השירות הקפלניסטיים המחופשים לפתיח חדשותי אובייקטיבי, יש קלף אחד שאיתו הם מעלים גירה שוב ושוב: רוב מכריע בציבור רוצה ועדה ממלכתית.
ולא רק שהעם רוצה ועדה ממלכתית, אלא ש"למרבה ההפתעה" הוא גם מעדיף בבירור ועדה הקרויה "ממלכתית" על פני ועדה המוגדרת השכם והערב כ"ועדה פוליטית". והפלא ופלא, אפילו מצביעי הקואליציה מעדיפים ועדה ממלכתית על פני פוליטית.
כמובן שהסקר הזה ראוי להילמד בבתי ספר גבוהים למניפולציות פוליטיות ותקשורתיות. איך באמצעות השאלה הלא נכונה אתה מגיע לתוצאה הרצויה לך.
הרי הסוקר שואל רק מה שהוא מתבקש לשאול, וכך איש לא נשאל את השאלה הנכונה: מה ממלכתי יותר? ועדה שיצחק עמית ירכיב כצלמו וכדמותו, או ועדה של אנשי משפט, מנהל וצבא, שכולם יהיו מוסכמים על האופוזיציה והקואליציה כאנשים בעלי ידע, ניסיון, כושר שיפוט ובעיקר אובייקטיביות.
כי כזה בדיוק הוא טיבה של הוועדה המוסכמת שמוצעת בכנסת, זו שהשופרות של שלושת הערוצים הראשונים בסקאלה החדשותית (11־13) מדביקים לה את הגדרת הגנאי הכי שלילית במקומותינו בימים אלה: "פוליטית". הגדרה קטלנית שמרגע שהודבקה לך, גם הנימוק הכי משכנע נותר חסר אונים מולה.
השאלה השנייה שהציבור לא נשאל היא אם הוא מודע לכך שהסמכות הבלעדית לתיחום נושאי החקירה וגבולותיה היא בידי הממשלה. דבר שעלול, חרף מה שנאמר למעלה על חריגה אפשרית מסמכות, לגרום למי שחולם לילה אחר לילה על הכתרת האשם האחד והיחידי, אכזבה וזעם על החלומות שרימו אותו.
האם מקדמי ועדת החקירה הממלכתית יקבלו, למשל, החלטת ממשלה לאמץ בעיקרון את הפרמטרים לתיחום החקירה של ועדת אגרנט, שהגבילה באופן שרירותי את היקף הבדיקה לימים הראשונים, ועל סמך הבדיקה הזאת המליצה על פיטורי דוד אלעזר (דדו), כאשר כל בר־דעת מודע לכך שלו נבדקה המלחמה כולה, סביר להניח שבמאזן הכולל דוד אלעזר היה מעוטר בנוצות מנצח במקום באות קלון ששבר את ליבו תרתי משמע.
מלאכה קלה
מצדדי ועדת החקירה הממלכתית תומכים בה אך ורק כי הם מאמינים שהרכבה האנושי יוביל לתוצאה שמארגני הקמפיין להקמתה מפזרים בשפע במדבקות ססגוניות על אלפי מדרכות ברחבי ערי ישראל עם תמונת נתניהו ועליה חותמת "אשם".
השאלה היא כיצד יקבלו פסיקה המאשימה את מי שלא יידע את ראש הממשלה ושר הביטחון בדבר ההתרעות של הערב והלילה הארוכים בין 6 ל־7 באוקטובר? כיצד יקבלו דחייה של הפיקציה הרטרואקטיבית בדבר אזהרה כביכול שרצו להעביר משלחות במדים לכנסת ביום ההצבעה על פסילת חוקים בגין עילת הסבירות, שדרשו מהרוב בכנסת לוותר על עמדותיו כדי לרצות טייסי מילואים תומכי אופוזיציה על מנת שיואילו, ברוב טובם, להצהיר כי ימשיכו להגן על שמי המולדת, שמא חס וחלילה יועבר מסר של חולשה לאויב. באשמת הממשלה, כמובן.
ועדת החקירה הממלכתית אמורה באופן טבעי לעסוק בשני נושאים הדורשים בירור עובדות: מחדל ליל 6 באוקטובר 2023 ופשעי מלחמה שבוצעו כביכול על ידי צה"ל במהלך המלחמה. זהו בירור עובדתי חיוני, הן מבחינה פנימית והן מול אומות העולם בכל הנוגע להקפדה על הוראות דיני המלחמה.
בבדיקה רחבה יותר תולים תקוותם מתנגדי ההתנתקות, אוסלו והסכמי חברון מצד אחד, ומבקרי העברת הכספים לחמאס מצד שני. כשכל צד מושך להרחבת היריעה לכיוון הרצוי לו.
אלה נושאים שחילוקי הדעות בגינם, בכל הנוגע לפן העובדתי, אינם מהותיים. השאלה העומדת למבחן היא שאלה שכל כולה פוליטית, ומצויה לגמרי בשוק הדעות ולא העובדות. כדי שהאמירות הללו לא תיוותרנה ערטילאיות, צריך לנתח את טיעוני הצדדים.
למתנגדי הממשלה מלאכה קלה בהרבה, לכאורה. בדיוק כשם שהימין זעק באינתיפאדה מדוע נתתם להם רובים, כך זועק השמאל מדוע נתתם לחמאס כספים.
בהתעלם מהטיעון שהכסף הועבר על ידי קטאר לתשלום משכורות פקידים ומורים, השאלה העקרונית במערומיה מתייחסת ללגיטימיות של התזה כי חיזוק שלטון חמאס חרף המודעות לאופיו הרצחני, תוך היערכות ביטחונית הולמת – מוצדק, אם הוא נועד למנוע סכנה גדולה פי כמה והיא הקמת מדינה פלסטינית שמשמעותה החרבת ישראל.
זהו נושא פוליטי תלוי השקפת עולם, שנבחרי העם בלבד מוסמכים להכריע בעניינו. לגבי הכרעות עתידיות, רק העם בבחירות או במשאל עם מוסמך להכריע. ואם צריך בכל זאת להגיע להכרעה שיפוטית, רק חבר מושבעים הנבחר בטכניקה המבטיחה ייצוגיות, איזון אידיאולוגי-פוליטי ושיקוף, ראוי ומוסמך לקבוע גורלות עבר, הווה ועתיד.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]