שילוב של ערכי הגינות בתהליכי קבלת ההחלטות ובהצבעות הפוליטיות שלנו עשוי להעמיד לנו מנהיגים ואנשי ציבור איכותיים יותר. כעורך דין הגעתי לפני שנים למסקנה כי "משפטים מתחילים במקום שבו נגמר החינוך".
לאור זאת מצאתי צורך לסייע בעיצוב מקצוע שהיה מוזנח מאוד במערכת החינוך: חינוך ערכי. תפקידו של החינוך הערכי הוא להקנות לתלמידים כלים ומיומנויות לגיבוש ערכיהם ולשילוב ערכים בתהליכי קבלת החלטות, במקום לבססן על חשיבה אנוכית לטווח קצר.
מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית – הכיר בחשיבות הנושא ובשלב מסוים הקמתי וניהלתי במסגרתו את היחידה לאקטואליה ולחשיבה ערכית. ביחידה פיתחנו שיטות ללימוד תהליכי קבלת החלטות משולבי ערכים. מנהל ההדרכה ביחידה היה איש חינוך ותיק בשם מוליק בר מקיבוץ עינת. מוליק היה גם מתנדב רב־פעלים, וביחד עם לאה אשתו חינך את ילדיו ברוח ההתנדבות והנתינה לזולת.
דרור, בנם, היה מדריך קרטה ואימן בהתנדבות בני נוער בעלי צרכים מיוחדים. במבצע חומת מגן קיבלו לאה ומוליק בשורה מרה על נפילתו של דרור כשפיקד על מחלקתו בקרב הקשה בג'נין. בהספד שנשא בלוויה של בנו, הודיע מוליק שהוא מוסיף לשמו את צירוף האותיות אש"ד – אבא של דרור. זמן לא רב לאחר מכן נפטר מוליק משיברון לב.
לזכר דמויות המופת של האב והבן גיבשתי פרויקט חינוכי בשם אש"ד – אנשים שהם דוגמה. הרעיון לפרויקט נולד בעקבות תופעת ההערצה הגובלת בסגידה שגיליתי אצל בני נוער רבים כלפי דמויות של ידוענים וכוכבי רשת, שלא כל כך ברור מה היה להם להציע כדמויות מופת. הפרויקט עסק בקריטריונים שבזכותם ראוי אדם להערכה.
בשירה "לכל איש יש שם", התבססה המשוררת זלדה על מאמר חז"ל במדרש תנחומא: "שלושה שמות נקראו לו לאדם; אחד מה שקוראים לו אביו ואמו; ואחד מה שקוראין לו בני אדם; ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו".
ואכן, מעשיו והתנהגותו של אדם הם הצריכים להיבחן כאשר אנו באים לקבוע את יחסנו אליו. במהלך פיתוח פרויקט אש"ד התעוררה אצלנו השאלה כיצד יש לנהוג באדם שראוי להערכה בפן אחד של אישיותו או פועלו, אך ראוי לגנאי בגלל התנהגות או מעשים שליליים שביצע.
מסקנתנו הייתה כי יש להעריך ואולי אף לאמץ את הטוב שמייצג אותו האדם, אך יש להסתייג מהתנהגות בלתי נאותה שלו. בכל מקרה, אין להעריץ אדם הערצה עיוורת, כי בהיותו בשר ודם האדם לעולם אינו יצור מושלם.
מצפן מוסרי
הכלל הבסיסי בהתנהלות של בני אדם בחברה האנושית, כלל ההגינות, הוא גם מצפן ההתנהגות הראוי, וגם מדד חשוב בקביעת היחס לאנשים אחרים. ההגינות – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות – צריכה להיות גם מדד ההערכה שבו נבחנים אנשי ציבור ופוליטיקאים.
תורת המידות היא השם האחר לתורת המוסר. המונח "מוסר" בא מ"מוסרות" – אמצעי שרוכב או נוהג הסוס משתמש בו כדי להגביל את חופש התנהגותו. המוסר מורה לנו באיזו מידה נוכל להפעיל את חופש ההתנהגות שלנו כדי שלא לפגוע באחרים וכדי לנהוג כלפיהם בהגינות.
עד כמה משולב היום קריטריון זה בתהליך קבלת ההחלטות שלנו לפני בחירת התנהגותנו ולפני קביעת היחס לאדם אחר? קשה להאמין שביצוע מיטבי של תהליך שכזה לקבלת החלטות היה מוליד הצבעה לחלק לא קטן מהפוליטיקאים המנהלים כיום את חיינו הציבוריים, או הצבעה למפלגות ששיבצו אותם ברשימותיהן.
בשנה זו, שבה הוכיחה עצמה החברה הישראלית מבחינה ערכית דווקא במקום שבו כשלה ממשלתה, קשה לצאת באמירה קטגורית בדבר המטען הערכי שאיתו יצאו בוגרי מערכת החינוך לדרך החיים (או המוות). בהיבט זה התברכנו בשפע גילויי התנדבות, גבורה, הקרבה וערבות הדדית. לבטח גם לחינוך בבתי הספר הייתה תרומה לכך, לצד החינוך בבית, בתנועות הנוער ובתקשורת.
עם זאת ניתן להסכים כי מיומנויות הבחירה וקבלת ההחלטות של האזרחים לעתיד ומקומם של הערכים ובעיקר של ערך ההגינות, צריכות לקבל בתהליך החינוכי דגש הרבה יותר חזק. תפקידה של מערכת החינוך אינו מסתכם רק בהכשרת התלמידים לחיים. תפקידה מתבטא גם בהכשרת אזרחים אחראים ושקולים, שישפיעו בבחירותיהם על שיפור רמת המנהיגות והמנהיגים בחברה הישראלית.
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
[email protected]