"לא קואליציה יכולה לכפות על אופוזיציה, לא אופוזיציה יכולה לכפות על קואליציה, ולא שופטים יכולים להטיל וטו על ההחלטות גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה, ולפעול ובעצם לשלוט בתהליכי המינוי בעצמם", כך סיכם השבוע שר המשפטים יריב לוין. הוא הוסיף כי "אנחנו מגיעים ב-16 לחודש לנקודת הכרעה - האם אנחנו בוחרים בדרך של תיקון של הדברים מן היסוד, בהסכמה רחבה ובדרך שתיתן גם שינוי אמיתי וגם שקט לשנים קדימה, או שאנחנו בוחרים בדרך של התנגשות חזיתית".
לוין הציע שלשום פשרה חדשה במתווה משותף, הפעם לשר החוץ גדעון סער. מדובר במהלך עליו עמלו כשנה וחצי תוך היוועצות עם גורמים רבים, ביניהם גם שר המדע לשעבר יזהר שי ותא"ל דדי שמחי – שני הורים שכולים שעולמם חרב עליהם כשאיבדו השנה את בניהם במלחמה הארורה הזו והתייצבו לסייע לצדדים. לפי המתווה החדש, שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יוחלפו במינוי עורך דין לכל צד מהקואליציה והאופוזיציה, נציגי העליון לא יוכלו להטיל יותר וטו על בחירת שופטים שיוצעו - ולראשונה יקודם "חוק יסוד: החקיקה" אשר יגביל את בג"ץ, וגם את הכנסת. השר לוין כמובן יאפשר את מינוי עמית לנשיא העליון השבוע.
האם זהו תחילתו של שינוי היסטורי ויוסר החשש להמשך המשבר או שהוא יועמק וישתק את המדינה?.
חשוב להזכיר כי עם פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר עצרה הקואליציה את הליכי החקיקה בנושא הרפורמה. במקום שבית המשפט יפעל באחריות דומה, הוא פעל ההפך ואף בדורסנות: לביטול תקדימי של חוק יסוד, להתערבות בנושאים הנוגעים לניהול המלחמה, כולל דיונים חסרי תקדים על ניהול הסיוע ההומניטרי ועד להשתלטות מוחלטת על ניהול הוועדה לבחירת שופטים בניגוד לסמכותו. ביהירותו, גרר בית המשפט את המדינה לקידום מהלכי חקיקה לרפורמה-למרות הניסיונות של השר לוין להגיע לפשרות והסכמות בעניין מינוי נשיא.
החלטת בג"ץ לקבוע לו "דד-ליין" לבחירת נשיא-קבע לעליון ולהורות לו לכנס את הוועדה נראתה תמוהה מאוד. במהלכים הללו הרשות השופטת והמבצעת העלו הילוך במסלול של ההתנגשות שבו הן דוהרות זו מול זו אל משבר חוקתי קשה. נציגי השר לוין הזכירו לנו כי השופטים עמית ופוגלמן סירבו לכל פשרה שהוצעה להם והתעקשו לא למנות את מועמדי השר לעליון, המשבר הגיע לשיא כשהשופטת וילנר נטלה לעצמה לחלוטין את סמכויות שר המשפטים וקבעה מתי תערך הצבעה על זהות הנשיא. רבים טענו שאין לקבל את המצב האבסורדי שנוצר, ואף היו שתקפו את השופטים שאיבדו בכלל את העשתונות תוך כדי עיסוק הממשלה בפרט והמדינה בכלל במלחמה מורכבת, כואבת ומרובת חזיתות.
ובאשר למתווה השינויים המוצע:
הוועדה לבחירת שופטים מונה כיום תשעה חברים: שלושה שופטי עליון, שני חברי לשכת עורכי הדין, שר המשפטים שהוא יו"ר הוועדה, שר נוסף ושני ח"כים. המתווה המוצע: החלפת נציגי לשכת עורכי הדין בשני עורכי דין, אחד מטעם הקואליציה ואחד מטעם האופוזיציה. הם יידרשו להיות בעלי ניסיון של לפחות עשר שנים בהופעה בבתי משפט, ובתקופת כהונתם כחברי הוועדה הם לא יוכלו להופיע בבתי המשפט, מה שיחזק את הפן המקצועי בוועדה. בהצבעות על מינוי שופטי עליון, נציגי העליון בוועדה לא יוכלו להטיל וטו - ומוצע כי מינוי שופט עליון ידרוש תמיכת לפחות חבר קואליציה אחד וחבר אופוזיציה אחד. המשמעות היא שלא תהיה בחירת שופטים ברוב קואליציוני, ובד בבד לא תהיה בחירת שופטים ברוב שהשיגו השופטים ושאינו כולל אף נציג מטעם הקואליציה. מינויים יבוצעו רק ב"הסכמה חוצת מחנות". יידרש רוב של חמישה מקרב חברי הוועדה לבחירה בכלל הערכאות. בערכאות הנמוכות הרוב לפי ההצעה החדשה יהיה חייב לכלול לפחות חבר קואליציה אחד, חבר אופוזיציה אחד ושופט אחד- בכך חייבים כל הצדדים להתחשב זה בזה.
מנגנון להתגברות על שיתוק בבחירת שופטים: "על מנת למנוע שיתוק בהיעדר הסכמות על מינויים לעליון", במקרה בו ישנם שני תקנים פנויים וחלפה שנה ללא מינוי - מוצע הסדר חלופי: נציגי הקואליציה והאופוזיציה יציגו כל צד שלושה מועמדים - מהם יבחר הצד השני (יחד עם נציגי השופטים) שופט אחד. ההצעה כוללת גם שני שינויים מרכזים נוספים, במסגרת קידום "חוק יסוד: החקיקה". הליכי חקיקה של חוקי יסוד יהיו שונים מאלו של חוקים רגילים - כפי שקיים כיום - במטרה להבטיח "שלא ניתן יהיה לחוקק חוק יסוד במחטף או בשל דרישות קואליציוניות".
השינוי הנוסף יהיה הגבלה על יכולתם של בתי המשפט לפקח על חוקים רגילים וחוקי יסוד. לפי המתווה המוצע, רק בית משפט עליון יכול לבטל חוקים רגילים - ורק ברוב של לפחות מחצית מכלל שופטיו, ומעתה גם לא תהיה ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד למעט חוקי יסוד הפוגעים בשוויון בבחירות שיוכלו להיפסל ברוב של שלושה רבעים משופטי העליון. לוין צפוי לאפשר את מינויו של ממלא מקום נשיא העליון יצחק עמית לתפקיד באופן מלא – כמעין פעולת ריכוך לקידום היוזמה. המתווה, גם אם יאושר, יחול לפי ההצעה רק מהכנסת הבאה. המהלך, כך נראה, עשוי להקהות את "עוקץ" הרפורמה המשפטית – שמתנגדיה הפוליטיים מכנים "מהפכה משטרית" שלא בצדק.
האם זו תחילתה של רפורמה משפטית לייט או הצעת פשרה הוגנת בין הצדדים?
המצב הקיים הוא בלתי נסבל. הפכנו לדיקטטורה משפטית והמציאות חייבת להשתנות. לכן, בלית ברירה, הקואליציה נדחקה לפינה ושקלה להעלות להצבעה כמה חוקים ביניהם החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כפי שאושר בחודש מרץ 2023 לפיו אין וטו לשופטים, יש רוב לקואליציה, אין אפשרות להשתלטות קואליציונית על בית המשפט, יש גיוון של בית המשפט עם ייצוג לסיעות רבות בכנסת.
הממשלה הודיעה כמה פעמים כי היא מעדיפה כמובן את הפשרה וההסכמות על פני יריבות מתמדת שתוביל למשבר חוקתי שיפגע בכולנו. לוין שטען כי ניסה להגיע ל"פשרה הוגנת" מול נציגי העליון ללא הצלחה והאשים ש"עם אף אחד מהם אי אפשר היה להגיע להבנה ולהסכם", טוען כי המתווה הנוכחי הוא "נוסחה" שמאפשרת ל"אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית לקבל אותה וגם להרגיש איתה בטוחים".
סער, שלפני כניסתו לממשלה התנגד לרפורמה המשפטית, הצטרף כעת ליוזמה שאותה מתארים הוא ושר המשפטים לוין כפשרה שתביא שינוי "אבולוציוני" ולא "רבולוציוני", המבוסס על מבנה הוועדה הקיימת. בהודעתם המשותפת מסרו כי הסיכום ביניהם הושג אחרי שנתיים של מחלוקת סביב בחירת שופטי עליון חדשים, ו"נוכח האחריות המוטלת על כתפי כולנו למנוע משבר חוקתי ולפתור את המחלוקת בסוגיית החקיקה המשפטית ודרך בחירת השופטים".
הצעה זו שומרת לטווח הקצר את "שיטת הסניוריטי" לפיה השופט הוותיק בבית המשפט העליון, יצחק עמית, ימונה לנשיא בית המשפט העליון, ואילו הבא אחריו, השופט סולברג, ימונה למ"מ נשיא בית המשפט העליון. בכך מתפשר השר לוין ומאמץ את עיקרון הסניוריטי שאליו התנגד בחריפות בעבר. עוד מציע לוין למנות שלושה שופטים לבית המשפט העליון: ראש המחלקה המשפטית בפורום "קהלת" ד"ר אביעד בקשי או את ד"ר רפי ביטון, מבקר ידוע של ביהמ"ש העליון; שופטת מקרב שופטות בית המשפט המחוזי, שתיבחר על ידו ; ושופט ליברלי שייבחר על ידי השופטים, לצד בחירה בהסכמה של נציב התלונות על שופטים, על דעת לוין והשופט עמית יחד.
באשר לפן הציבורי, יש הטוענים בארגוני האופוזיציה לממשלה, כי מדובר בתרגיל של פוליטיקאים ואחיזת עיניים וכי הם ינצלו את המצב כדי לקדם חברים שלהם כשופטים פוליטיים, מצד שני, במחנהו הפוליטי של לוין התעוררה ביקורת על עומק הוויתורים והפשרה אליה הגיע עם סער. לוין סופג אש על הפשרה הזו והוא עלול להיפגע במיקומו ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. הסיפור כאן הוא התאהבות האופוזיציה וראשי המחאה שאימתם מרחפת מעל גנץ-לפיד ושותפיהם במחאה שקידמו עד כה מול הממשלה. הם רוצים לשלוט בכוח מהרחוב ולא יירגעו עד שיפילו את הממשלה הזו. לכן, גנץ ולפיד שומרים על שקט יחסי מאז פרסום המתווה והם חוששים מתגובת תמיכה בו כפשרה. אנחנו בטוחים כי השופטים שימונו בהמשך יהיו ברמה מקצועית גבוהה ואיכותית. לצד אותם נציגי עורכי הדין שייבחרו, שהרי שני נציגי לשכת עו"ד שנבחרו הפעם לא הציגו ניסיון מקצועי רב אלא הם עו"ד מהשורה וכאלה שנשלחו בשם ראש לשכת עו"ד שמאז נבחר בסיוע ראשי המחאה מקפלן הוא מנהל קמפיין פוליטי ציני ומזלזל על גבם של עשרות אלפי עו"ד משלמי דמי החבר.
היה מי שטען כי אם מתווה לוין סער יצליח, יתברר כי התגייסות ארגוני המחאה להשפעה מסיבית על תוצאות הבחירות ללשכת עורכי הדין-יהפוך לאחד מ"ניצחונות הפירוס" המפוארים בהיסטוריה. מעין השמדת ערך מהירה והתרסקות של אחד המוסדות המכובדים והוותיקים בישראל. ובכל זאת כמי שמכיר היטב את שר המשפטים ושר החוץ מזה כשלושה עשורים, אי אפשר להתעלם מהיתרונות העולים מהצעתם זו עבור מצביעי מחנה הימין.
עם דגש על העובדה שנציגי לשכת עו"ד יוצאו מהוועדה, אין יותר וטו לשופטים, המשמעות היא שפסילה כמו זו של בקשי או ביטון המועמדים לשיפוט לא תוכל לקרות יותר, אין דבר כזה יותר שלא מתחשבים בעמדות נציגי הימין - אי אפשר בלעדינו. מינויים לעליון יחייבו לפחות קול אחד מהאופוזיציה וקול אחד מהקואליציה. זה אומר שאין מצב לפיו קולנו לא ישמע וישפיע בוועדה. ללא ספק! מהפן הפוליטי במתווה זה הפגין שר המשפטים יריב לוין אומץ לב גם אם הוא עלול לשלם מחיר פוליטי אישי, גדעון סער שהתנגד לרפורמה בעבר וסייע לקדם פשרה הפעם, צפוי להרוויח מהנושא עם שובו למחנה הימין.
למתווה הפשרה הזה קיים פוטנציאל תמיכה וקונצנזוס של כ-70 מנדטים בכנסת הנוכחית. אישור מתווה הפשרה של לוין ימנע קיטוב נוסף בעם, יעכב ואף יקפיא שינויי חקיקה הממתינים בפתח, יקטין את השפעתם של ארגוני השמאל ומחאת קפלן הפוליטית המובילים את כולנו לתוהו ובוהו של ממש. הגיע הזמן לפשרה הוגנת, שאינה בלתי סבירה - ויתרונותיה של הצעת הפשרה של שר המשפטים לוין, הגם שאינה מושלמת, עולים על חסרונותיהם – הן מהבחינה המשפטית והן מן ההיבט הציבורי. נקוה שתאושר ותשפיע על יתר הנושאים התלויים ועומדים במחלוקת.
הכותב הוא מומחה לממשל ומדיניות ציבורית, שימש כיועץ לראשי ממשלה