בימים האחרונים הודיע מארק צוקרברג, מנכ"ל מטא (לשעבר פייסבוק), כי החברה תפטר את בודקי העובדות שלה, בטענה כי סיננו תכנים באופן בעייתי ופגעו בחופש הביטוי. צוקרברג גם הצהיר שמדיניות הפלטפורמות של מטא תשתנה כך שיסוננו רק תכנים שהם באופן מובהק לא חוקיים, תוך שמירה על חופש ביטוי רחב יותר – גם אם הדבר יאפשר הפצת אמירות בוטות, גזעניות, ואולי אף שקריות.

ההצהרה הזו אינה מפתיעה. מטא כבר הצהירה בעבר לקראת בחירות 2020 בארה"ב, שהיא תימנע מבדיקת אמיתות של מודעות פוליטיות, בטענה כי אינה יכולה להבחין בין אמת לשקר ועל כן אינה רוצה לפגוע בחופש הביטוי הפוליטי. הצהרתו של מנכ"ל מטא משתלבת עם הצהרותיו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, שקורא לקדם את חופש הביטוי על ידי איסור על מעורבות הממשל בצנזורה תחת המחסה של לוחמה ב"חדשות כזב", לרבות דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה. טראמפ אף מצהיר כי ייתן פטור מאחריות לפלטפורמות מידע שלא יבצעו את הצנזורה וישמרו על חופש הביטוי, וזאת על בסיס החקיקה הקיימת בארה"ב, אשר תפורש באופן מרחיב ותאפשר את הורדת רמת סינון התכנים. בדבריו יש גם רמיזות לכך שאסור יהיה לאקדמיה לחקור את תחום צנזורת התכנים, תחת אמתלת החקר של מניעת פייק או הטעייה, כיון שיש בכך פגיעה בחופש הביטוי. ההחלטה העכשווית של מטא משתלבת גם בגל של הצהרות דומות מצד אילון מאסק, שהפך את X (לשעבר טוויטר) לזירה הנותן משקל רב לחופש הביטוי, תוך הקטנת הפיקוח על התכנים שמתפרסמים בה. 

עם זאת – חופש הביטוי אינו אומר חופש להפקרות. פרופ' קרין נהון, בספרה Going Viral, הזהירה כבר לפני למעלה מעשור מפני כוחו של תוכן פיקטיבי להתפשט במהירות ולהשפיע על דעת הקהל. אך בעידן הנוכחי, כשהבינה המלאכותית מתקדמת בקצב מסחרר, הפייק הוא לא עוד תופעה – הוא על סטרואידים והוא מציף את הרשתות החברתיות.

אנחנו חיים בעידן שבו תכנים שקריים נוצרים בהיקפים חסרי תקדים, והכמות הופכת לאיכות: אנו מאמינים למה שנראה כ"מידע מוצלב" המגיע אלינו ממספר מקורות שונים ונפרדים. זיופים עמוקים (דיפ פייק) הנעשים באמצעות בינה מלאכותית הופכים להיות משכנעים וקשים יותר לזיהוי, בין אם מדובר בוידאו, אודיו או תמונות. האמון הציבורי נפגע, ואנחנו כבר לא בטוחים מה אמיתי ומה מזויף. ישנם דיווחים גוברים על הונאות באמצעות שימוש בזיופים עמוקים – כמו אותו מקרה מפורסם של גניבת 25 מיליון דולר תוך התחזות למנהלי חברה בפני אחד מעובדי החברה. 

מדוע הדבר כל כך מסוכן? בעולם כזה, שבו איננו יכולים להבדיל בין אמת לשקר, אנחנו צועדים בצעדי ענק עוד שלב בדרך לאנרכיה. זירה שבה כל אחד, בעל האמצעים הנכונים, יכול לעצב את המציאות ואת השיח, גם אם הוא יהיה פוגעני, כפי שהוא רואה לנכון, בהעדר רגולציה או פיקוח מתאים. 

עם התפשטות המגמה, נדרשת חשיבה מחדש על אחריותן של פלטפורמות טכנולוגיות. השיח על חופש הביטוי הפך למקלט נוח לאלו שמבקשים להימנע מאחריות על המידע שהם מעלים לרשת או מאפשרים להפיץ. בחירה בגישה של פיקוח מינימלי עלולה להוביל למציאות דיסטופית, שבה האמון נעלם ואנחנו צועדים אל עבר מציאות שבה "המטריקס" אינו רק מטאפורה.

ההתפתחות שאנחנו צופים בה היא מסוכנת: היא לא מביאה אותנו לעולם שבו הכל טוב, אלא לעולם שבו אין דרך לדעת מה נכון ומה שקרי. במקום לנסות לתקן את כלי סינון התכנים – הרצופים בבעיות לא מעטות – ההתפתחויות האחרונות בהתנהגות חלק מענקיות הטכנולוגיה כמו גם במדיניות הממשל האמריקני מבקשות להשאיר את הזירה לבעל המאה. הבחירה כעת בידינו – האם להיאבק על עולם שבו יש כלים טכנולוגיים ורגולטוריים להתמודד עם מידע מזויף, או להיכנע תחת התירוץ הנוח, השגוי והמסוכן של חופש ביטוי ללא גבולות. נראה שזו העת להחליט - באיזו גלולה אתם תבחרו במטריקס: האדומה או הכחולה? 

ד"ר דלית קן-דרור פלדמן, מנהלת הקליניקה למשפט, טכנולוגיה וסייבר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה והמנהלת המדעית של המרכז לחקר סייבר משפט ומדיניות באוניברסיטת חיפה. פרופ' מיכל גל, הפקולטה למשפטים, המרכז לחקר סייבר משפט ומדיניות אוניברסיטת חיפה, בעלת דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת ציריך.