חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן תוביל מטבע הדברים לשינויים מהותיים במדיניות הממשל האמריקאי בזירה הבינלאומית והאזורית. בניגוד לתקופת הכהונה הראשונה, נראה שטראמפ מגיע הפעם בשל ומוכן יותר, מכיר טוב יותר את המערכת הממשלתית, ומבין שזו כנראה ההזדמנות הגדולה האחרונה שלו להטביע את חותמו ההיסטורי גם במזרח התיכון, בהמשך להסכמי אברהם, סיכול סולימאני ועסקת המאה, שעד כה לא הניבה את הפירות המיוחלים.

בראש ובראשונה, טראמפ יחתור לממש את הבטחת הבחירות שלו - שיפור מצבה הכלכלי של ארה"ב, הורדת יוקר המחיה ומאבק בתופעת המהגרים הלא חוקיים. זאת, תוך שימוש בעוצמתה של ארה"ב בזירה הבינלאומית להשגת יעדים אלה. האיומים להחזיר את תעלת פנמה לשליטת ארה"ב ולהשתלט על גרינלנד; המסרים המשפילים לטרודו, כאילו קנדה היא המדינה ה־51 של ארה"ב; הרצון לשנות את שמו של מפרץ מקסיקו; הדרישה ממדינות נאט"ו להגדיל את הוצאות הביטחון שלהן – כל מנופי הלחץ שעומדים לרשות נשיא ארה"ב כדי לשאת ולתת מעמדת כוח.

טראמפ מאמין שלחצים אלו יסייעו לו לחלץ תמורות כלכליות, לצמצם מכסים המוטלים על סחורות אמריקאיות, להשתלט על נתיבי שיט ומשאבי טבע, ולהפחית את ההשקעות של ארה"ב בסיוע ביטחוני וצבאי למדינות ברחבי העולם. שאיפתו לסיים את המלחמות באוקראינה ובמזה"ת נובעת מההבנה שאלה גוררות את ארה"ב להשקיע תשומות מדיניות וכלכליות רבות, וככל שיימשכו, הן עלולות לשאוב את ארה"ב למעורבות רבה יותר ולהעיב על יכולתו להתמקד בסוגיות המרכזיות עבורו.

על כן, מטרת־העל של טראמפ במזרח התיכון תהיה להשיג יציבות. מכאן עולה כי שלושת היעדים המרכזיים עבורו יהיו סיום המלחמה בעזה והחזרת החטופות והחטופים, הסכם נורמליזציה היסטורי בין ישראל לסעודיה ומניעת נשק גרעיני מאיראן. בסוגיה זו נראה שהאופציה המועדפת על טראמפ, לעת עתה, תהיה הסכם גרעין 2.0, שיבטיח שאיראן לא תשמר את מעמדה כמדינת סף ולא תוכל לפרוץ להשגת נשק גרעיני.

לשם כך, טראמפ ישוב לקדם תפיסה של לחץ מקסימלי, תוך איומים בהטלת סנקציות כלכליות כואבות, וייתכן אף רמיזות על נכונות לפעולה צבאית ו/או סיוע לישראל באמצעים הנדרשים לכך. זאת, כדי להמחיש לאיראן את המחירים הכואבים שהיא עלולה לשלם אם תסרב לעסקה חדשה.

אשר להסכם נורמליזציה, טראמפ רואה בכך את היהלום שבכתר, שטומן בחובו פוטנציאל להפקת רווחים אסטרטגיים וכלכליים לארה"ב, ואף אישיים עבורו, כמו פרס נובל לשלום. לשם השגת היעד הנכסף, טראמפ לא יהסס להפעיל לחצים על נתניהו להתגמש ביחסו לרשות הפלסטינית, מתוך הבנה שזו עלולה להיות אבן נגף בדרך לנורמליזציה מצידו של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.

בשורה התחתונה, המדיניות הצפויה של טראמפ מערבבת מחדש את הקלפים באזור. כבר עתה טראמפ מטביע את חותמו על תהליכים באזור, כפי שניכר בדיווחים על התקדמות משמעותית במו"מ בין ישראל לחמאס. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות לעצב מציאות ביטחונית־מדינית משופרת, שבמרכזה פגיעה קשה ביכולות של איראן, ולהבטיח כי היא לא תוכל להשיג נשק גרעיני. זו העת של ראש הממשלה לקבל החלטות אסטרטגיות אמיצות והרות גורל לעתידה של מדינת ישראל, ובראשן סיום המלחמה בעזה והחזרת כל החטופות והחטופים.

הכותב הוא ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, לשעבר מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים