הצעת לוין וסער: הוועדה לבחירת שופטים בדרך להפוך לפוליטית | יוסי הדר

גם אם השר יריב לוין היה מציע לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שכל תשעת חבריה יהיו שופטים אקטיביסטים, אף אחד כבר לא היה מאמין לו שפניו אינם להפיכה משטרית. למרבה הצער, השר לוין, הפועל כמובן במצוות נתניהו, כמו הממשלה כולה, קנה את חוסר האמון המוחלט ביושר. לכן, לוין וגדעון סער ממש לא נמצאים בפוזיציה להציע דבר.

שר המשפטים, שקרע את העם לגזרים עם המהפכה המשפטית שהביאה עלינו בהמשך את טבח 7 באוקטובר, וסער, שקרא לו אז להתאשפז וכעת בלוליינות פוליטית מבישה עושה איתו יד אחת, אינם יכולים לדבר על פשרה ובטח לא על הסכמה. ההסכמה היחידה היא בינם לבין עצמם, ולא הסכמה פוליטית רחבה, כפי שנדרש כשמתכוונים לשנות סדרי משטר.

מעניין מה כל כך בוער לממשלת נתניהו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים עכשיו ומיד, כשברקע עסקת חטופים קריטית ואתגרים ביטחוניים ומדיניים. האם חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית לנגד עיניהם, האם עקרונות הצדק והדאגה לחירויות הפרט בראש מעייניהם, האם עינויי הדין הנובעים מחוסר כוח אדם ברשות השופטת מדירים שינה מעיניהם, ואולי הצורך בגיוון חברתי ועדתי הוא זה שטורד את מחשבתם? הצחקתם. נראה כי התשובה לכל השאלות האלה ברורה כשמש ונמצאת באגף האינטרסים הפוליטיים והאישיים הצרים.

לגופו של עניין, מתווה לוין־סער, שאינו ברור כלל ועיקר, אינו מתכון בריא להפרדת רשויות, במיוחד על רקע המצב החוקתי בישראל. המתווה מבטל למעשה את התיקון הקודם והראוי של סער, שלפיו שופטים ייבחרו ברוב של שבעה, רוב שמאפשר הגעה להסכמות סבירות ולבחירתם של שופטים שמרנים רבים. ההצעה לרוב של חמישה בלבד, כשלקואליציה ולאופוזיציה יש למעשה זכות וטו, ואילו השופטים נטולי השפעה, תהפוך את הוועדה לפוליטית לחלוטין ולא תאפשר בחינה מקצועית של השופטים, כישוריהם ושיקול הדעת שלהם.

הטענה הלא מדויקת, שלפיה ברוב מדינות העולם רק נבחרי הציבור בוחרים את השופטים, מתעלמת מהמצב החוקתי השונה במדינות אלה ומשורת האיזונים והבלמים שקיימת בהן. בהיעדר חוקה בישראל, ובהינתן המצב שבו הרשות המבצעת כבר שולטת למעשה ברשות המחוקקת, שליטה של הממשלה גם ברשות השופטת תהיה הרת אסון, תסכן את חירויות הפרט ותפגע בעצמאות השופטים ובמעמד בית המשפט העליון בעיני העולם. זאת ועוד, על פי המתווה, אם לא יושגו הסכמות בין נציגי הקואליציה לנציגי האופוזיציה, חברי הוועדה יהיו חייבים לבחור שופט אחד מתוך שלושה שיציע הצד הפוליטי האחר, מה שיביא לבחירתם של שופטים קיצונים מכל צד, אם זה שופט שמרני רדיקלי שאינו מאמין כלל בשיטה, ואם זה שופט פרוגרסיבי מדי.  

גם הצעתם של לוין וסער לחקיקת חוק יסוד: החקיקה, חוק נחוץ וחשוב לכל הדעות, מלאה חורים ולא אפויה. אפשר להסכים עם ההחלטה שבית המשפט העליון לא יוכל לפסול חוק יסוד, אלא רק חוקים רגילים, אך לא ברור מהמתווה מהו בכלל חוק יסוד. חוק יסוד ראוי, המשמש חלק מהחוקה, חייב להתייחס רק לעניינים משטריים ולזכויות אדם, ולא לכל נושא אזוטרי שעל סדר היום, כפי שנעשה על ידי הממשלה. מעבר לזה, ראוי שחוק יסוד יחוּקק ברוב מיוחס ויהיה משוריין ועמיד מפני רוב מזדמן וקפריזה רגעית של ממשלה מסוכנת.
 
הבהילות שבה “הפשרה” המוצעת מגיעה לוועדת החוקה ולכנסת מעידה כאלף עדים כי לא מדובר במתווה רציני, וכי למרות מתק השפתיים המעושה והעטיפה המרשרשת, זהו עוד מאותו הדבר – עוד ניסיון למהפכה משפטית שתשנה את סדרי השלטון בלא הסכמה רחבה ותדרדר את ישראל לפגיעה אנושה בחירויות הפרט ולשלטון אוטוקרטי. ישראל צריכה לצאת לבחירות, ישראל צריכה ממשלה אחרת. לא משנה מי יזכה בבחירות הבאות, ימין או שמאל, רק אחרי שתפטור אותנו ממשלת נתניהו מעונשה נוכל לערוך שינויים במערכת המשפט.