לפנינו יומיים קשים, כואבים, מרגשים ושמחים, ובעיקר מלאי מתח, חרדה ועצבים חשופים. ישראל עומדת לממש את ההסכם להשבת חטופים עם ארגון הטרור הרצחני והאכזרי שטבח, שרף, אנס וחטף גברים, נשים וטף, והמית חלק מהם בשבי הארוך. לא קל, אבל הכרחי.
זה יהיה קשה מבחינת המראות, אי־הוודאות, ההפתעות וחוסר הידיעה מי בחיים ומי מוחזר בשקית. נצטרך להיות חזקים ומאוחדים, אלו יהיו רגעים מכוננים בחיי האומה המיוסרת שלנו. לא ידענו דבר כזה בעבר.
במחיר כבד, אבל הכרחי, תממש ישראל יעד מרכזי של מלחמת חרבות ברזל – השבת החטופות והחטופים הביתה. כל דבר אחר היה נחשב למעילה באמון, לבגידה בעיקר ולשבירת הקוד הבסיסי של "ישראל תעשה הכל" ששלח במשך כל שנות הציונות חלוצים ליישובי הספר ולוחמים אל מעבר לגבולות.
קשר העין של הציבור, של התקשורת ושל נבחרי הציבור צריך להיות צמוד יחד עם זה של המשפחות למטרה – עד לחטוף האחרון בעסקה המדורגת הזאת. ההישג חייב להיות מוחלט ושלם, להחזיר את כולם, עד האחרון, חיים ומתים, צעירים ומבוגרים, אזרחים וחיילים.
ראש אמ"ן לשעבר, האלוף זאבי פרקש, נהג לומר ש"עוד לא נולד איש המודיעין ברחבי העולם שיידע לחדור בין שתי האוזניים של הקברניט שמקבל החלטות". זה נכון גם כלפי בנימין נתניהו, והעניין הזה מתעורר לנוכח דבריו הבוטים של השר שמתגלה כמוטציה פוליטית, איתמר בן גביר, שלפיהם בעזרת כוחו הפוליטי הוא מנע בשנה האחרונה עסקאות להשבת החטופים.
לכאורה, בן גביר בעדותו על עצמו, חשף כי סחט פוליטית את נתניהו, שנמנע משיקולים פוליטיים להשיב את החטופים. נטיית ליבי (או משאלת ליבי) לאחר שראיתיו מחיש את נתניהו ממיטת חוליו ואת ח"כ בועז ביסמוט מהשבעה על אמו להצבעה בכנסת, היא שהוא משקר.
דבר אחד למדתי מדבריו של הנער הצייצן והאכזרי הזה. לא עוצמה ראיתי, אלא בריונות. לא יהודית, אלא נוכרית. לא ישראלית, אם כי זרה ולא אנושית. האכזריות הזאת תהא לדיראון עולם ולא יבוא הוא בקהל ישראל. אין על אלו סליחה, לא כפרה ולא מחילה. בן גביר הוציא עצמו במעשיו ובעדותו מרוח היהדות, הישראליות, האחריות והערבות ההדדית.
המונח "בדידותו של ראש הממשלה" מקבל ביטוי מוחשי ועליון ברגעים של הכרעה על עסקה לשחרור חטופים או שבויים. אין כמעט הכרעה קשה מזו, בשל המחיר הכבד הנלווה אליה והביקורת בעקבותיה.
אני זוכר מצוין את היום שבו ניצבתי כדובר צה"ל בנקודת הגבול בראש הנקרה, בשעת ביצוע ההסכם לשחרור החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל. לא רק שהופתענו כשקיבלנו שני ארונות, אלא שהיה קשה לראות את רב־המרצחים סמיר קונטאר משוחרר ללבנון, כמה קילומטרים מהמקום שבו רצח את אבי משפחת הרן ורצץ את גולגולתה של אחת מבנותיו בחוף נהריה (הלבשנו אותו בפיג'מה כדי לבזות אותו). נשכנו שפתיים, אבל אחרי מספר שנים הרגנו אותו.
היה קשה לראות איך משתחרר מהכלא רב-המרצחים השייח' אחמד יאסין, כדי לשחרר את לוחמי המוסד שנעצרו ברמת עמון. שחררנו והרגנו גם אותו, וכך רבים אחרים מהמשוחררים ובראשם יחיא סנוואר. כך עשינו וכך נעשה גם בעתיד ככל שישובו לעסוק בטרור בעזה, בגדה או בכל מקום אחר.
הדבר החשוב הוא המשך השליטה הביטחונית ברצועת עזה בהיערכות שונה. צה"ל יודע לעשות את זה ויודע גם לשוב ללחימה אם יידרש. המשימה המרכזית של הממשלה ושל צה"ל: לגבש, לפרסם בפומבי ולהטמיע תפיסת ביטחון חדשה וברורה בעזה – אין עוד הכלה, אין עוד "בנק מטרות", אין עוד "נטרול מחבלים", יש פרימטר לאורך הגבול של אזור מוות. אפס סובלנות לטרור, אפס סיכונים ליישובינו. חזקים ומאוחדים נדע לעמוד גם בזה.
צה"ל זקוק להפסקת הלחימה בעזה ככל שהדבר יתאפשר. הוא צריך להחליף פיקוד, הוא צריך לרענן כוחות, והוא יהיה זקוק לכוחות למלחמה בטרור ביהודה ושומרון, למקרה של קריסת הפסקת האש בצפון או חלילה לאפשרות של השתלטות איראנית על חלקים מממלכת ירדן, או תפנית שלילית אצל השלטון החדש בסוריה. יש להיצמד למלחמות של אין ברירה, לא לדשדוש.
כבר כתבתי כאן פעם שנתניהו חושש משלושה: מבנו יאיר, מבן גביר ומדונלד טראמפ. נתניהו יודע ומבין את זעמו של טראמפ עליו, הוא נושך שפתיו נוכח אמירותיו ופליטות הפה שלו, ומבין מצוין שאלמלא ד"ר מרים אדלסון, טראמפ לא היה פוגש אותו ועושה איתו "סולחה". נתניהו יידרש לרכוש מחדש את אמונו של הנשיא טראמפ, וזה הולך להיות כואב. בערוצי הימין וברשתות החברתיות כבר ניתן לזהות מבואה להתקפי געגוע לג'ו ביידן.
והנהירה למאר-א-לאגו בפלורידה רק הולכת וגדלה. את הימים הקרובים יבלו נפתלי בנט ובני גנץ, ראשי המפלגות הגדולות בסקרים אחרי הליכוד, בפלורידה מיאמי, הכי קרוב שאפשר למאר־א־לאגו. לכו תדעו, אולי מישהו ישלח להם הזמנה לצילום.
ואני מספר לכם על זה, כי אלו ימים קשים, ומולנו, מאחורינו ולצידנו מתמודדי נפש רבים מהלוחמים, מאנשי הרפואה, מהעקורים, ממשפחות החטופים, מבעלי העסקים הקורסים ועוד רבים. ישראל עומדת בפני צונאמי של נפגעי נפש, ועלינו החובה לוודא שלא יישארו "שקופים", שנאתר אותם וניתן להם כתף חמה ולב אוהב ויד אחים ונוביל אותם לטיפול במקומות הנכונים בראש מורם וללא בושה.
מורשתה של יובל רינה סרי ז"ל היא רגישות ונתינה לזולת, ומורשת משפחתה היא מודעות, תמיכה וטיפול. שנהיה טובים וראויים ושנזכה לראות את כולם בבית במהרה. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף