מסתבר שאם חוטפים אזרחים ישראלים, הדרך האופטימלית לשחרורם מתחילה במשא ומתן. כך גם באנטבה, אז ניהלנו משא ומתן עד ששר הביטחון, המוכר בציבוריות הישראלית כתבוסתן "סמולן" (ובטח לא ימין מלא־מלא), שמעון פרס שמו, הוביל מהלך הרואי של צה"ל בפיקודו של יוני נתניהו, שלהבדיל מאחיו היה ידוע באומץ ליבו ובנחישותו, והביא לחילוצם של מרבית החטופים.
אירועי השנה האחרונה הבהירו לי שוב את נכונותה של אמירה שאמר לי אבא אבן: "יורם, במדינאות בוחרים בין הבלתי ראוי לבלתי נסבל”. מסתבר שמה שאנחנו מכנים, ובצדק, עסקת חטופים, והעזתים מכנים הסכם הפסקת אש – בצדק מבחינתם, עומד בקריטריון הזה, מבחינת ישראל. אולי ניתן היה להשיג הסכם טוב ממנו אילו היה בישראל דרג מדיני חכם יותר, רציונלי יותר, נועז יותר, פטריוטי יותר ויצירתי יותר ולא רק מתלהם ומשיחי, שחזק בהצהרות אך חלש בעשייה ובהחלטות. ברור שהחלופה של השארת החטופים בעזה והמשך הקזת דם בנינו בסמטאות הרצועה, עד ל"ניצחון המוחלט", שלא ניתן להשיגו - היא בלתי נסבלת.
הצלת חיי אזרחים שהופקרו על ידי מדינתם היא ערך עליון. מחדל 7 באוקטובר וההתנהלות לאחריו היו קו פרשת המים בהתייחסות ישראל לאזרחיה. שרים בממשלה חזרו בלוליינות מילולית ראויה לשבח על התזה המופרכת, לפיה ניתן להביא לשחרור החטופים באמצעות כוח. במשך יותר משנה הרסנו לחלוטין את עזה, הרגנו עשרות אלפי עזתים, בתוכם אלפי מחבלים, במחיר דמים כבד של חיילים ושל חטופים. התזה לא עמדה במבחן המציאות.
עתה טוענים מתנגדי ההסדר כי הם מתנגדים להסדר חלקי של החזרת חטופינו בשלבים מתוך דאגה למי שלא ישוחררו בשלב הראשון. הרבה צביעות יש בטיעון זה בקרב מי שהיו מוכנים לטרפד ואף הודו בטרפוד הסדרי שחרור חטופים. מחבורת המשיחיסטים היושבים בממשלה ומנסים להובילנו לאבדון אבקש קצת יושר: אם אתם מעדיפים בנייה מחודשת של התנחלויות ברצועה גם במחיר חיי לירי אלבג ורומי גונן אמרו זאת בקול ברור, בלי קריצות ובלי תחמונים.
הצלת חיי אזרחינו היא ליבת הציונות המעשית והיהדות המוסרית וחובתו הראשונה של כל נבחר ציבור. עצוב שנשיאה הנכנס של ארצות הברית, בכוחניות המאפיינת אותו, הוא זה שהיה צריך להזכיר זאת לראש הממשלה ולרוב שרי ממשלתו.
ברוכים השבים וחיבוקים למשפחות שיקיריהן יובאו לקבר ישראל.
התרעות פיקוד העורף