גם תקופת הביניים בין שלבי העסקה עלולה להיות קריטית אם היא תאפשר לחמאס לתקוע מקלות בגלגלים. מניעת האפשרות הזאת תהיה תלויה לחלוטין במיצוי האופציה להמשך המלחמה אחרי השלב הראשון, כפי שהלחץ הצבאי העצום שצה"ל הפעיל בצפון הרצועה בחודשים האחרונים היה המנוף העיקרי שגרם לחמאס להתגמש. ישראל נקלעה למצב בלתי אפשרי כמעט: לבחור בין הגורל הפרטי המיידי של החטופים ובין האינטרס הלאומי של ביטחון המדינה ואזרחיה לטווח ארוך.
העסקה והיבטיה השליליים הם תוצאה של העובדה שישראל הייתה אנוסה על פי תנאים ונסיבות שנוצרו במישור הפנימי ובמישור החיצוני. כשם שעיתוי המתקפה בשבעה באוקטובר היה תוצאה של הפילוגים והשסעים בישראל, גם מהלכי חמאס לקראת העסקה הושפעו ממה שצפה והעריך בהקשר זה. רגשותיהם של בני משפחות החטופים, והקהל האוהד שתמך בהם, היו מובנים, מה גם שאילולא מחדלי המדינה, המצב הנורא הזה לא היה קורה — אך על הפקרויות כגון פנייה לבית הדין הפלילי בהאג נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה אפשר רק לומר "בושה".
חמורים עוד יותר היו מעשיהם הציניים של גורמים מסוימים שהתלבשו על מצוקת החטופים ומשפחותיהם למטרות פוליטיות גלויות ונסתרות כש"פורומים" ו-"מטות" מטעם עצמם, מאורגנים וממומנים היטב, יצרו מצג שווא שקרי, כאילו החטופים הם בידי ישראל ולא בידי חמאס. כל הפגנה וחסימת כביש או התפרעות בכנסת גרמו לחמאס לסמן איקס על לוח הסחטנות שלו ולהקשות עוד יותר את שחרור החטופים. הגורמים האלה גם קראו להגביר את הלחץ — לא על חמאס, אלא על ממשלת ישראל. אם וכאשר תקום ועדת חקירה לכל האירועים הקשורים בשבעה באוקטובר, יהיה עליה לחקור גם את מידת הנזק שגורמים כאלה הסבו בניצול האסון.
לישראל צפויה בקרוב מערכה מדינית וציבורית מהקשות שהיו לה. לצד הצורך החיוני לשמר ולהרחיב את הישגי המערכה נגד חמאס בכל התחומים, היא תצטרך להתמודד עם השלכות המצב ההומניטרי והפוליטי ברצועה כתוצאה מהמערכה הצבאית, מצב המנוצל על ידי אויבינו כנשק להשמצת ישראל והעם היהודי כולו. ובעיקר, ישראל תצטרך לפעול כדי למנוע אפשרות של שבעה באוקטובר נוספים.
התרעות פיקוד העורף