קודם שנחתם ההסכם לשחרור החטופים מלאה הארץ בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתלמד ותבחן את הסיבות, וגם תקבע מי האשמים בשואת 7 באוקטובר. מותר להניח שדרישה זו תתפרש בעתיד גם לעניין עסקת שחרור החטופים, שכן רבים טוענים לדחיות מיותרות שעלו לנו בדם רב.
להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתי מטרות עיקריות: האחת, הטלת אחריות אישית ישירה על אלה שכשלו בביצוע תפקידם הציבורי. השנייה, הפקת לקחים ממה שהתרחש, למניעת אירועים דומים בעתיד. אם הדרישה להקמת הוועדה לאירועי 7 באוקטובר מתמקדת במטרה השנייה, הדרישה מוצדקת. אך אם היא מכוונת למטרה הראשונה, היא מחטיאה את המטרה בגדול.
ראשית, בגלל משך עבודתה. חקירת אסון מירון, שבו נהרגו 45 בני אדם, נמשכה שלוש שנים. כל האחראים, מלבד אחד שהתפטר מרצונו, המשיכו בתפקידיהם. ועדת החקירה לעניין מכירת הצוללות למצרים עוסקת בפרשה מוגדרת אחת. היא הוקמה לפני כשלוש שנים ועד היום לא גובשו מסקנותיה הסופיות. על פי מדד ריאלי זה, כמה זמן תימשך עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית לשואת 7 באוקטובר? ארבע שנים? חמש? במשך תקופה זו, כל האחראים לאסון יאמרו לנו: "הקמנו ועדת חקירה ממלכתית. אל תמהרו לשפוט אותנו. תנו לה לסיים את עבודתה". הוועדה תעניק חסינות לזמן ממושך מאוד לכל מי שאחראי, לכאורה, לאסון.
בכל שיטת משטר, אפילו אם אין זו דמוקרטיה, מוטלת חובת אחריות בסיסית על כל מי שנושא בתפקיד ציבורי. נושא משרה ציבורית הוא בעל סמכות ונושא באחריות לנעשה בתחום שעליו הוא מופקד, אפילו בהיעדר נגיעה אישית ישירה לכישלון. זו מהות האחריות בתפקיד ציבורי. בתחום אחריותך, עליך לדאוג שהכל יהיה בסדר. אם נכשלת, עליך להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר מתפקידך.
כשגנץ או הרצוג תובעים הקמת ועדת חקירה, הם מתנערים מאחריותם הציבורית ומעבירים את תפקידם בנוחות רבה לוועדה, כדי שהיא תקבע מיהם האחראים. עבודתה של ועדת החקירה תהיה חייבת להתפרש אל מאות נושאי תפקידים בכל מערכות הממשל הפוליטי והפיקוד הצבאי. חלק גדול מהכישלון ב־7 באוקטובר נבע מהערכות מצב שגויות של הדרג המדיני, וחלק אחר מתפיסות עבודה לקויות של הדרג הצבאי. החשיבה שהולידה שגיאות יסוד אלו עוצבה שנים לפני האסון. מובן שאין הדבר אומר שאין אחריות ישירה. אחראי מי שהאסון התרחש במשמרת שלו, שכן עליו הייתה מוטלת החובה לתקן את המעוות לפני שהאסון התרחש.
אפילו בג"ץ נתפס לטעות כשהוציא צו זהיר המחייב את הממשלה לדון בהקמת ועדת החקירה תוך 60 יום. עד כדי כך כולנו מתועלים לחזון ועדת החקירה הממלכתית, ככזו שתפתור לנו בעיות הנוגעות לתפקוד כושל ברמת טרגדיה לאומית, במקום שנבין כי אחריות ציבורית קיימת ללא ועדת חקירה.
רעידת האדמה ב־7 באוקטובר וממדי האסון מחייבים, כמהלך מובן ומתבקש, בחירות חדשות ומהר. ועדת חקירה לא אמורה לבוא במקום בחירות חדשות. וזוהי האחריות האמיתית של האופוזיציה במובנה הרחב, ואף של נשיא המדינה.
במוקד מערכת הבחירות יעמדו שואת 7 באוקטובר וגם העסקה לשחרור החטופים. עסקה גרועה זו, בבחינת "זה היה הטוב ביותר שאותו ניתן להשיג", מחייבת ביתר שאת את הקדמת הבחירות. הציבור יצטרך לשפוט בידי מי הוא מפקיד את חייו. רצוי מאוד שלא נהפוך את ישראל למדינה של ועדות חקירה, שרק על פיהן תיקבע האחריות האישית של הנושאים במשרה ציבורית. זה ימוסס לחלוטין את עקרון האחריות הציבורית, החלש מאוד אצלנו ממילא.
התרעות פיקוד העורף