הקולות המעורבים הללו נשמעים היטב גם בקהילה היהודית, בישראל ובארצות הברית. בישראל, רבים זוכרים לנשיא החוזר את הצעדים המשמעותיים שעשה כאן, בעיקר את העברת השגרירות לירושלים והסכמי אברהם, אולם סגנונו הגס, יחסו ההפכפך לנתניהו וההתבטאויות שאנחנו תופסים כ"משוגעות" מסמנים את טראמפ גם כהימור. טראמפ עצמו לא הסתיר את אכזבתו מהקהילה היהודית בארצות הברית, במיוחד לנוכח שיעורי התמיכה הנמוכים בו בבחירות, אף שלדבריו פעל רבות למען ישראל והקהילה. עבור רוב יהודי ארצות הברית, השיקולים בבחירות נוגעים פחות לישראל ויותר לשמירה על מעמדם כמיעוט שווה זכויות, במיוחד בתקופה שבה עולה החשש משנאה ומאלימות כלפיהם.
לכן נשאלת השאלה, האם ניתן לשקם את היחסים בין טראמפ ובין הקהילה היהודית בארצות הברית? לדעתי, כן. והנה כמה צעדים שאותם הייתי ממליצה לו ליישם כדי להגיע לשם:
מאבק פעיל באנטישמיות, שנפוצה לא רק בקמפוסים, אלא בשוק העבודה ובחיי היומיום. טראמפ חייב לקדם חקיקה שתתמודד עם התופעה שזינקה במאות אחוזים בשנים האחרונות. עליו לממש את הבטחותיו ולנקוט ענישה משמעותית כלפי גורמים מסוכנים במערכת האקדמית. יש לנהל מדיניות של אפס סובלנות לאנטישמיות בכל הסקטורים: מערכת הבריאות, המגזר העסקי והציבורי.
דיאלוג עם כל קהילות יהודי ארצות הברית, שרבות מהן אינן מזמינות את טראמפ למפגשים. כדי לבנות חברה אמריקאית מאוחדת, יש צורך להרחיב את מעגלי השיח בקהילה היהודית המגוונת.
העמקת המחויבות לישראל, שתתבטא בהפגנת מחויבותו לנושאים הקרובים לליבם של יהודי ארצות הברית, כגון השבת החטופים והחזרת היציבות למזרח התיכון. כולם מבינים שהמחויבות של היהודים האמריקאים לארצות הברית ולישראל אחת היא.
חיזוק המנהיגות היהודית־אמריקאית יוכל לשמש גשר איתן לחיזוק הקשרים עם ישראל, ובמקביל, להצעדת הקהילה להשפעה ולשגשוג. ההיסטוריה לימדה אותנו שכשיהודי ארצות הברית משגשגים, הם תורמים רבות לצמיחתה של החברה האמריקאית.
לסיכום, כהונה שנייה של טראמפ עשויה להיות הזדמנות ייחודית להעמקת הקשרים עם הקהילה היהודית ולבניית אמון מחודש של הקהילה בו. הצלחתו של טראמפ תימדד ביכולתו לזהות את צורכי הקהילה ולהקשיב להם. אם ירצה בכך ויסמן זאת כיעד, ביכולתו לחזק את ביטחונם ואת זהותם של יהודי ארצות הברית, ולסייע להם לעמוד מול האתגרים הרבים הניצבים בפניהם.
התרעות פיקוד העורף