"גלגול כזה של אחריות עוד לא ראיתי מימיי. אחריות זה לא לדבר אחריות, אחריות זה לשאת באחריות. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשחלקים של הארץ נתונים יום־יום באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל. אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת... בסרבו לפנות את מקומו, ראש הממשלה בורח מאחריות. רבותיי, לא יעזרו כל התירוצים... גם לא יועיל הניסיון שבו חזינו עכשיו, לגלגל את האחריות לעם, לאופוזיציה ואליי אישית. ראש הממשלה, לא אנחנו ניהלנו את המלחמה, אתה
ניהלת אותה. לא אנחנו ניהלנו את החטיבות, האוגדות, הסיוע האווירי, את גיוס המילואים או אי־גיוס המילואים. אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, את הפעלת הצבא, את הגנת העורף. ודבר זה היינו בטוחים שעשית".
כל מילה בסלע. ראש ממשלה שכשל בניהול הצבא במלחמה צריך לקחת אחריות ולהתפטר. אלא שהדובר כאן אינו אחר מאשר ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, כשביקר בחריפות את ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לאחר מלחמת לבנון השנייה. אין חולק על כך כי אסון 7 באוקטובר היה גדול עשרות מונים ממלחמת לבנון השנייה, ולכן, נאה דורש, נאה מקיים. אלא שנתניהו – הצחקתם אותו. הוא אפילו לא חושב על זה, ובינתיים, מי שמימש את אחריותו והפגין מנהיגות ראויה להערכה הוא הרמטכ"ל הרצי הלוי.
כבר מהרגע הראשון, כשהתברר האסון הגדול, הודיע רב־אלוף הלוי שהוא לוקח עליו את האחריות. מדבריו גם ניתן היה להבין כי בבוא העת הוא יתפטר. ואכן, לאחר שרשרת הישגים צבאיים אדירים, מחיסול נסראללה וכל צמרת חיזבאללה, דרך המכות הקשות שניחתו על הארגון, דרך הפגיעה הקשה בחמאס וחיסול הנהגתו, כולל סנוואר והנייה, וכלה בתקיפות המוצלחות באיראן, הודיע הלוי על התפטרותו.
למרבה הצער, נתניהו וממשלתו כשלו כישלון חרוץ בתרגום ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים והמשיכו להתבוסס במי האפסיים של הפוליטיקה הנכלולית ובניסיונות נואשים למנוע את נפילת הממשלה גם במחיר של חוסר מעש מדיני. הדבר הביא אותנו לכישלון המוחלט בסילוק חמאס מהשלטון בעזה. מחבלי חמאס הארורים, שליוו את שלוש החטופות הראשונות ששוחררו והפגינו את שליטתם ברצועה, הם ההוכחה הניצחת לכך.
כעת שבים וצצים מחוריהם אותם חברי כנסת עילגים, ומנסים להטיל את האחריות לכישלון בניהול המלחמה בעזה על כתפיו של הרמטכ”ל. מוטב שאותם עלובי נפש יעיינו שוב בציטוט לעיל של אדונם. הם כנראה שכחו כי את ההוראות לצבא נותן הדרג המדיני, והדרג המדיני הזה היה בהלם, או היסס, או היה עסוק בתרגילים פוליטיים מלוכלכים.
בניגוד גמור לנתניהו, הלוי לקח אחריות גם לקח. בניגוד גמור לנתניהו, הלוי התפטר באומץ מתפקידו. ונתניהו, מי שראה בחמאס נכס ודאג להעביר לרצועה מיליוני דולרים מקטאר, מי שלא שעה לבקשות המפקדים הבכירים ולהתרעות ראשי מערכת הביטחון, לא רק שמנסה כעת לחמוק מאחריות ומאשמה, אלא פועל במלוא המרץ כדי לסכל את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
התפטרותו של הלוי מאיצה גם את ניסיונות ההפיכה המשטרית של הממשלה הנוראה הזו. לחשש הגדול מההפיכה, וגם מנפילת המשטרה, נוסף כעת החשש מכך שבראש צה”ל יועמד רמטכ”ל מטעם, נוח להשפעה ולתמרון, נטול מחשבה עצמאית. יתרה מכך, נראה שלאחר פיטוריו של שר הביטחון, התפטרות הרמטכ”ל סוללת את הדרך במהירות רבה יותר לחוק ההשתמטות המחפיר, לאפליה בין דם לדם.
וכך, הממשלה ממשיכה בתמרונים הנבזיים בחשיכה, וידיהם של האופוזיציה, הנשיא, הרשויות והציבור קצרו מלהושיע. נראה כי לעם היושב בציון ברור כעת מעל לכל ספק מי צריך להיות הבא בתור להתפטר.