הכרה במגבלות הכוח היא אחת התכונות הנדרשות ממנהיג. היא גם יסוד למנהיגות אחראית ולניהול מושכל במערכות שונות. הכרה במגבלות הכוח היא גם מעלה של מנהיגים כלכליים. אחת הנפילות הגדולות בתעשייה בישראל הייתה תוצאה של אי־הכרה במגבלות הכוח.
אני מתכוון לחברת "טבע", שחוותה נפילה גדולה בגין השקעת עתק, ואשראי שהחברה לקחה ולא הייתה יכולה להחזיר בזמן סביר. חובה על מנהל להציג ל"בעליו" את מגבלות הכוח. עם זאת, לאחר שהתקבלה החלטה, על המנהל, או המנהיג, לבצע אותה בנחישות. לעיתים, המתריע על מגבלות הכוח נתפס כנרפה וכבלתי נחוש לבצע משימות קשות. אך לא כך הדבר.
רבים מאלה שקראו בחוצות לפיטוריו לא שירתו בלחימה ואין להם מושג איך נראה שדה קרב ומהי חוויית הלחימה, כשרואים לאויב את הלבן בעיניים. פוליטיקאים חושבים שאם הם שואגים אמירות מתלהמות, הם תורמים. אני זוכר זמנים שבהם מנהיגים דיברו בלחש, והצבא יצא כמעוף החץ לעבר המערכה וכבש טריטוריות רבות, כבמלחמת ששת הימים.
הרצי הלוי נכשל בשבעה באוקטובר, אך מרגע שניתנה הפקודה, צה"ל בהנהגתו עשה עבודה נפלאה. ההישגים האסטרטגיים של המלחמה הזו גוברים על אלה של מלחמת ששת הימים.
הרצי דיבר מעט, ועשה מערכה מופלאה. ייתכן שהיו ויכוחים בקבינט ובחדרי המלחמה, כמו שהיו במלחמות קודמות, אך כאן התופעות הועצמו על ידי התקשורת ועל ידי אנשים בלתי אחראיים שהדליפו כמו במסננת. בנוסף לכך, התקשורת בין הדרג המדיני לדרג הצבאי הייתה לקויה מסיבות פוליטיות ואישיות.
אינני מזכה את הלוי מאשמתו בשבעה באוקטובר, כפי שהוא עצמו טוען. אני נפרד ממנו בצער כרמטכ"ל שתרם למדינה תרומה עצומה בשירות בכלל, ובניהול המלחמה הנוכחית בפרט. אני מצר על כך שהוא לא ינהל את המשך המלחמה. לכל החוגגים אני קורא שלא לחגוג כי הרצי הלוי ייחשב כמנהיג גדול וכאחד הבודדים שניהלו מערכה עצומה וגורלית.
התרעות פיקוד העורף