בממשלת ישראל הנוכחית ובקרב ציבור לא מבוטל במדינה קיים חזון שבמסגרתו נעלמים לחלוטין הפלסטינים מחיינו ומהאזור, והבעיה הפלסטינית מפסיקה להתקיים. לחלק מנבחרי הציבור בישראל יש גם חזון כתוב בנושא ואסטרטגיה ברורה לכאורה ליישומו.
אבל האמת העובדתית היא ש־5 מיליון פלסטינים ברצועת עזה ובאזור יהודה ושומרון אינם הולכים לשום מקום, ואין שום תוכנית בת מימוש לפתרון הסוגיה הפלסטינית שאינה כוללת את הישארותם כאן כישות נפרדת לחלוטין מישראל.
עיקר תשומת הלב הציבורית בישראל, ולמעשה בעולם כולו, הופנתה במהלך השנה האחרונה למתרחש ברצועת עזה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. אולם בשטחי איו"ש מתפתחת מציאות לא פחות מטרידה, ואף יותר.
בצד הפלסטיני הולכת הרשות הפלסטינית ונחלשת כמעט בכל הממדים. על רקע חולשתו המתמשכת של מנהיגה אבו מאזן, היעדר התמיכה ברחוב הפלסטיני והמצוקה הכלכלית הגוברת – מתעצמת התסיסה ברחוב הפלסטיני. מגמות אלו מובילות להקצנה בדעת הקהל ולעלייה בתמיכה בארגוני אופוזיציה דוגמת חמאס וארגונים מקומיים הנתמכים בידי איראן.
מאז תחילת המלחמה כמעט לא אושרה כניסתם של פועלים פלסטינים לתחומי ישראל. המשמעות היא כי אף שעשרות אלפי שב"חים עושים דרכם מדי יום לעבודה בישראל, הרי שרובה המוחלט של האוכלוסייה הפלסטינית נטולת עבודה והכנסה ונמצאת בסכנה קיומית מוחשית.
הממשל הפלסטיני איבד חלקים ניכרים משליטתו בשטח גם על רקע חולשתו ואי־הסכמות בקרב מנהיגי הרשות, אבל גם לנוכח צעדים שנוקטת ישראל בשטח בהובלת השר בצלאל סמוטריץ', שעליהם נרחיב בהמשך.
בהיבטי טרור מציגים הנתונים ירידה דרמטית בהיקף הפיגועים משטחי איו"ש בשנה האחרונה. אולם ירידה זו אינה נובעת מירידה במוטיבציה הפלסטינית, אלא מהגברה משמעותית של נוכחות ופעולות סיכול שערכו השב"כ וצה"ל עם תחילת המלחמה. במקביל נחשפה מעורבות איראנית הולכת וגוברת במימון חוליות טרור בשטח ובחימושן באמצעי לחימה שהוברחו ברובם דרך הגבול הירדני.
לא מן הנמנע כי חלק ממאבקי השליטה ברשות הפלסטינית מביאים להחלשה מכוונת של שלטון החוק ברחוב בידי ראשי הארגונים, על מנת ליצור מצב של חוסר אמון בהנהגה הנוכחית. לציבור הפלסטיני ברור כי "היום שאחרי" אבו מאזן הולך וקרב, והמאבקים על ההנהגה העתידית מקבלים ביטוי ניכר בהתבטאויות חלק מהמנהיגים הפוטנציאליים, כמו גם במעורבותם בהעברת כספים ונשק לחוליות הפועלות באזורים השונים, כחלק מהיערכות למאבק הכוחות שעשוי להתפתח לאחר לכתו של המנהיג הנוכחי.
לבנות אמון
במקביל לכל אלו, מתפתחים תהליכים מדאיגים בצד היהודי. שליטתו של סמוטריץ' במנהל האזרחי מצד אחד, והשליטה שהשיג איתמר בן גביר (עד להתפטרותו שנכנסה השבוע לתוקף) במחוז איו"ש במשטרת ישראל מצד שני, מביאות למציאות שבה מתקיימת עלייה משמעותית מאוד בהיקף פעולות הטרור של פעילי הימין הקיצוני כנגד אזרחים פלסטינים. מאידך כמעט לא מתבצעת כל פעילות אכיפה משטרתית נגדם.
ישנן עדויות לעלייה גוברת של בנייה בלתי חוקית והכשרת מאחזים לא חוקיים בשטח, בו בזמן שמוחמרת ההקפדה על הריסת בנייה פלסטינית בלתי חוקית. שרי עוצמה יהודית (שהתפטרו אף הם) והציונות הדתית מצהירים בגלוי על כוונתם להביא לסיפוח מלא של שטחי איו"ש, תוך הפיכתם של הפלסטינים לאזרחים סוג ב' ויצירת אפרטהייד מלא במדינת ישראל.
כלל הנתונים הללו, בשילוב עליותיו החוזרות ונשנות של בן גביר להר הבית, מחריפים את השנאה בציבור הערבי בישראל ובשטחים ומעלים את הסיכוי להתקוממות פלסטינית חריפה כנגד ישראל. הערכות ביטחוניות שונות בישראל אף צופות את האפשרות כי מאבקי הכוחות בתוך הרשות הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן יגלשו לתוך גבולות ישראל ויאיימו על ביטחונה בתרחישים מסוימים.
שני הצדדים ממתינים בקוצר רוח לכניסתו לעניינים של הנשיא דונלד טראמפ, שהושבע השבוע, וזאת מתוך הנחה כי יצהיר על מדיניות ברורה לכיוון זה או אחר. חלק מנבחרי הציבור בישראל עדיין תולים בנשיא טראמפ תקוות לקידום הסיפוח המלא באיו"ש, אולם לא בטוח בכלל שהם מעריכים נכונה את כוונותיו, המתייחסות לרמה אסטרטגית גבוהה בהרבה משטחי איו"ש.
ישראל מצידה ומצד העומד בראשה לא מציגה כל חזון או אסטרטגיה ברורים בהתייחס לשטחי איו"ש והרשות הפלסטינית, אך כבר עתה ברור שמבחינת ארה"ב וסעודיה אין אפשרות להתקדמות לחתימה על הסכם אסטרטגי במזה"ת ללא מתן מענה לסוגיה הפלסטינית. חשוב להבין שפתרון הסוגיה הפלסטינית הינו תנאי בסיסי להתקדמות לקראת כל הסכם אזורי אסטרטגי במזרח התיכון בהובלת ארה"ב, כולל הסדר עם סעודיה. הוא גם תנאי לתמיכתה של ארה"ב בכל מהלך סיכולי שעשויה מדינת ישראל לנקוט בעתיד כנגד איראן ושלוחיה באזור.
בהתאם לכך, על מדינת ישראל לגבש ולהציג אסטרטגיה ברורה וארוכת טווח בנושא. זו תכלול סדרת תהליכים והסכמים מול הרשות הפלסטינית בתחומים האזרחיים והביטחוניים השונים, ובמטרה ליצור אמון מחודש מול ההנהגה הפלסטינית והעולם הערבי בכלל, וכן ליצור מסלול שיאפשר היפרדות מוחלטת מהפלסטינים – הן בשטח עזה והן בשטחי איו"ש. במקביל, על ישראל לבנות תוכנית שתאפשר את פיתוח הכלכלה הפלסטינית ומתן היתרי עבודה תחת פיקוח מחמיר באמצעים טכנולוגיים ובהתניה של סגירה הרמטית של גדר ההפרדה בין הרשות לישראל.
על ישראל להפסיק לחלוטין את המהלכים לסיפוח מלא של השטח בניגוד לחוק הבינלאומי, ולמנוע את הכשרת היישובים הבלתי חוקיים. במקביל, על משטרת ישראל להחמיר את האכיפה נגד פעילי הימין הקיצוני באיו"ש ולסכל את פעילותם, בדומה לאופן שבו מבצע זאת השב"כ מול האוכלוסייה הפלסטינית.
רק בדרך זו תוכל ישראל להשתלב בתהליכים האסטרטגיים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים שאותם מתכננת ארה"ב להוביל במזרח התיכון בשנים הקרובות, וגם ליצור הסכמי ביטחון חדשים עם סעודיה ומדינות ערביות נוספות.
הכותב הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן