העיקרון האמור להנחות את כל המאמינים בחברה מתוקנת הוא מצד אחד החובה להשליט חוק וסדר ללא פשרות, ולעשות כל מאמץ לבל ייצא חוטא נשכר. אבל בה בעת, לדון כל אדם לכף זכות ולהקפיד הקפדה יתרה שלא ייפגע אדם על לא עוול בכפו.
מפגני לינץ' צעקניים בשילוב הנפיץ של תקשורת ומשטרה או להפך, הם רעל המוליד תגובות שרשרת המותירות לא מעט נפגעים שלא היה רבב בהתנהלותם, או שעוונות וחטאים קלים שלהם נופחו לממדים מפלצתיים והותירו בהם צלקות לתמיד.
בטור זה מועדפת גישת בית הלל אפילו לאחר הרשעה בעבירות הנעדרות מניע פלילי במובנו המהותי, להבדיל מהפורמלי, כמו במקרה שבו היה מדובר בקונדסות הנעדרת לחלוטין מטרה או יתרון, לדוגמה בפרשת ההצבעות הכפולות של יחיאל חזן ומיכאל גורלובסקי.
במקרים אלה ורבים אחרים הוכח שהסוביודיצה מת מזמן, וגם שופטים הם בני אדם, עם חברים ושכנים, המושפעים ממסעות הכפשה שאיבדו פרופורציות ונסחפו לחלוטין בהלעגת והשחרת הקורבן. התווית שסחף תקשורתי שלילי מייצרת לנשוא המתקפה הזו היא קשה מאוד להסרה, ללא קשר לשאלה אם המניע למתקפה הוא פוליטי או חיבת התקשורת לסקנדלים המגדילים תפוצה ורייטינג.
קראתי בעיון את הטור של קלמן ליבסקינד, כאן בשבוע שעבר, שהיה מצוין, כרגיל. אבל גם לאחריו נותרתי בדעה שעל פי מה שפורסם, ספק אם נחצה סף המייצר עילה לפסילת יצחק עמית מלשמש כמועמד לכהן כנשיא בית המשפט העליון.
הבעייתיות איננה בפרשת יצחק עמית כשלעצמה. אם בוחנים את התנהלות המשטרה בפרשה זו, לא רק שאין בה דופי, אלא שנכון נהגה המשטרה כאשר הזדרזה בתום בדיקה חפה מסחבת להסיר את העננה הפלילית מהתנהלותו של יצחק עמית.
מה שלא הוסר הם סימני שאלה משמעותיים ועמוקים בקרב חלק לא מבוטל מהציבור בנוגע לשאלת קיומה של אכיפה בררנית הפוכה במקרה המיוחד הזה. במילים אחרות, הבעיה היא מדוע נהגה המשטרה כראוי, כפי שהיא אמורה לנהוג תמיד, רק במקרה זה? מדוע ההתנהלות התקינה מול תלונות נגד אישי ציבור היא היוצא מן הכלל ולא הכלל?
יש כאן פרדוקס לכאורה. איך אפשר למצוא בעייתיות בהתנהלות רציונלית מול דיבורים לא רציונליים מהסוג של "התנהלותו החמורה" של עמית, אם להשתמש בלשון המנפחת והמתלהמת של יאיר לפיד במקרים "מהצד הנכון", "כולל כתב האישום הפלילי החמור בגין עבירת בנייה המסכנת חיי אדם, שיד נעלמה, משבשת הליכי משפט, סילקה בחשאי"?
האמת היא שקל למצוא את הבעייתיות באמצעות המחשה: הבה נבחן יחדיו ביושר תסריט דמיוני, שלפיו יוסף אלרון הוא זה שהיה יורש מבנה מסוכן על פי צוואה שבה הוא מופיע בשמו הקודם – יוסף אלפריח (להבדיל מיצחק גוטפרוינד), ואחיו מוטי הוא מיופה כוחו וחותם בשמו כאלרון, ואז לאחר הגשת כתב אישום נגד רשימה ארוכה של בעלי נכסים בשל מסוכנותם, היה נשלף ומבוטל כתב האישום נגד אלרון בלבד.
האם לא היה מתחולל מחול שדים תקשורתי? האם "הארץ" לא היה מסתער על אלרון ודורש את השעייתו משיפוט, ויצחק זמיר לא היה מפרסם שם מאמר המצדיק בדיעבד את ההתנגדות בזמנו למינויו של אלפריח/אלרון לעליון? האם מח"ש לא היתה נדרשת לבדוק את הבדיקה החפוזה והרשלנית של "משטרת בן גביר" ואת האפשרות למעורבות המפכ"ל בזירוז הבדיקה כדי להכשיר את מועמדות אלרון לנשיא? האם היועצת המשפטית לא הייתה דורשת פתיחת חקירה מיידית, ואולי אלרון היה נעצר בידי חוקרים רעולי פנים?
למה לא להודות באמת שהשאלה אם נכון למנות את עמית לנשיא מעניינת את הציבור פחות מהשאלה מה הייתה ההתייחסות לאותן האשמות בדיוק לו בנעליו של עמית היה בנימין נתניהו. ולכן אין סיכוי שחלק גדול מהציבור יקשיב לטיעון הגיוני בעניין עמית, כל עוד הפצע של משפט נתניהו נותר פתוח. לכן יש מקום לגעת בשתי הסוגיות, שאין קשר אובייקטיבי ביניהן, אך לקשר הסובייקטיבי יש השלכות משמעותיות.
קודם עמית: שר המשפטים ביקש לדחות את הדיון במינוי, עד לבדיקה שתתבצע. יריב לוין נמנה מאז ומתמיד עם בית שמאי בכל הנוגע לטוהר המידות. עד כדי כך שכאשר נקבעה בזמנו הרחקה של שבע שנים מהכנסת למורשע עם קלון, דרש לוין הרחקה לצמיתות. בהכירי את יושרתו של לוין, אני חושד בו שלולא החשש ממראית העין הנובעת מהתנגדותו המוקדמת לעצם המינוי של עמית מנימוקים ענייניים שונים, ייתכן שהיה הולך רחוק יותר מהעיכוב הפרוצדורלי בהקשר העכשווי.
ובנוגע למראית העין של ניגוד אינטרסים, ישנו מבחן בלתי כתוב, והוא מבחן השכל הישר. לא צריך להביא מהבית תעודת יושר של יצחק עמית, ואפילו לא להכירו מקרוב, כדי לקבוע שהוא לא התמלא בזעם שאינו בר־כיבוש על עיריית תל אביב-יפו, על כך שהרהיבה עוז להגיש כתב אישום נגד 27 אנשים, והוא בתוכם, בגין מפגעי בטיחות במבנה שקיבל בירושה. האדם הסביר גם לא אמור לחשוב שהתיק הזה ישפיע עליו בבואו לדון בעורכי דינו או בשופט הדן בו.
בימים שני ושלישי השבוע ביצעו הנשיאים ג'ו ביידן ודונלד טראמפ ניתוח קשה ללא הרדמה לעקירת סרטן, שאיים על הדמוקרטיה האמריקאית. הם עשו זאת באמצעות אונס החוקה, שגלי בהרב מיארה הייתה פוסלת וגם מוציאה את שניהם בגינו לנבצרות רטרואקטיבית. ביידן נתן חנינה מראש לכל אנשי המערכת המשפטית שרדפו במשך ארבע השנים האחרונות את טראמפ (וליתר ביטחון, גם לבני משפחתו המורחבת), ואילו טראמפ חנן למחרת את כל 1,500 המסתערים על הקפיטול לפני ארבע שנים.
פעולת ניקוז רעלים היאה לדמוקרטיה המובילה בעולם, יאה גם לישראל. נכון יעשה יצחק הרצוג אם ילך בדרכי הנשיאים האמריקאים (ואביו בקו 300) ויעניק חנינה מלאה ומיידית לראש הממשלה. היה זה ג'מאל זחאלקה שמעל במת הכנסת אמר עוד בתחילת הדרך, כשהוא פונה בעיקר לשמאל הישראלי שמימינו: "תורידו את נתניהו בקלפי ולא באופן מלאכותי בבית המשפט. אתם הרי יודעים שנתניהו אינו עבריין". הגיעה העת להחזיר את השפיות לשיח הציבורי.
התרעות פיקוד העורף