יחסי חז”ל עם הרומאים היו מורכבים, אך חכמינו ידעו לזהות את ערכם של סדר חברתי ושלטון יציב. “אילולי מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו” (מסכת אבות) - משפט זה, שנכתב לפני אלפי שנים, נשמע כאזהרה נבואית למצב בעולם של ימינו.
העולם, שאמור היה לצעוד לעבר עתיד של קדמה מוסרית וטכנולוגית, חווה כיום משבר ערכי עמוק. מדינות אירופה מתחמשות, מלחמות סחר מאיימות, והאנטישמיות המכוערת מרימה את ראשה בשיא החוצפה. במקום להוקיע את הטרור, העולם הנאור מאמץ אותו בחיבוק. ישראל, שמגינה על אזרחיה מפני רקטות וטרור, מוצגת כרוצחת עמים, בעוד שחמאס, ארגון שמצהיר בגלוי על כוונותיו להשמיד, הופך ליקיר המדינות.
השפל המוסרי הגיע לשיאו בשנה האחרונה: ראש ממשלת ישראל לא יכול להשתתף בטקס לזכר קורבנות השואה מחשש למעצר. חיילי צה”ל הפכו למטרה נרדפת בחו”ל. נשיאות של שלוש האוניברסיטאות המובילות בעולם אינן מסוגלות להצהיר בפשטות מול הקונגרס האמריקאי כי אסור להטיף לרצח יהודים בקמפוס. כיצד הידרדרנו לנקודה זו?
ההיסטוריה היהודית מספרת לנו על ויכוח בין שני מורי דרך. רבי שמעון בר יוחאי סלד מהגישה הפרגמטית של הרומאים כי הוא ראה בהם אינטרסנטים ציניים המנצלים את הסדר והקדמה לטובתם. ואילו רבי יהודה בר עילאי, שהיה מודע לביקורת המוסרית של עמיתו, סבר שהעולם זקוק לקדמה ולסדר גם אם הוא רחוק משלמות.
העולם שלנו יצא משליטה. מונח שחשבנו בתמימותנו כי לא יחזור, מלחמת עולם, חזר למרכז השיח. העולם זקוק לבעל בית. החששות רבים, אבל הצורך זועק. ברוך הבא, טראמפ.
כמובן, לא די במנהיג אחד. השבת הסדר והמוסר תלויה בעיקר בנו. עלינו לדרוש מנהיגות ברורה מכל המדינות, גינוי חד־משמעי לטרור ולשנאה, והקפדה על ערכים בסיסיים של צדק ושוויון .ככל הורה או מורה, היינו רוצים שהמוסר, הצדק והשכל הישר ינבעו מאיתנו בצורה טבעית. אך ככל הורה ומורה, שרואים שהעניינים יצאו מכלל שליטה, עלינו להציב גבולות ולהיות ברורים וחד־משמעיים. ברוח המסורת היהודית אני מברך על טראמפ את הברכה השמורה למפגש עם מלכי אומות העולם: “ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם”.
התרעות פיקוד העורף