אפשר לנהל עונש מוות בישראל - ולהשאיר אותו ב"חתימה נמוכה" | דעה

המראות הקשים לעיכול בעיני מרבית אזרחי ישראל, של שחרור רוצחים בעלי "דם על הידיים" במסגרת עסקאות חטופים, הם תוצאה ישירה של קיבעון מחשבתי המלווה סוגיה זו מאז הקמת המדינה. לאורך השנים, ישראל העדיפה להימנע מהוצאות להורג של מחבלים, ובכך האיצה את המוטיבציה לחטוף ישראלים וחיילים כקלפי מיקוח במחזוריות בלתי נגמרת של טרור כלפיה.

עסקאות העבר – ג'יבריל, שליט וכמובן חטופי ה-7/10 – על אף נזקן התודעתי והאסטרטגי ליכולות ההרתעה והסיכול של ישראל, לא שימשו כמאיץ לתהליך עמוק של הפקת לקחים. ארגוני הטרור ניצלו את התקופה שבין העסקאות לשכלול ציני של אסטרטגיית פיגועי החטיפה, שהפכה למרכיב יסוד בטרור הא-סימטרי נגד ישראל. החזרת מחבלים ותיקים, מנוסים ובעלי מוניטין, כדוגמת יחיא סנוואר, הפכה לבומרנג של טרור אכזרי, שנזקו גובר במכפלות גיאומטריות ואשר מחירו ישולם עוד שנים רבות קדימה.

העסקאות חידדו את נקודת התורפה היהודית, המוסרית והמערבית, שהעדיפה הטלת מאסרי עולם ארוכים על פני העלמת קלפי המיקוח מפיגועי החטיפה לאורך השנים. מימוש עונש מוות למחבלים בישראל לווה לאורך השנים בוויכוחים עמוקים ורחבי היקף, הנוגעים להיבטים מוסריים, חוקיים, פוליטיים וביטחוניים. בעוד שעונש המוות קיים באופן תיאורטי בחוק הישראלי, הוא יושם בפועל רק במקרה החריג של אדולף אייכמן.

המתנגדים לעונש מוות טוענים כי מחבלים מונעים ממניעים אידיאולוגיים או דתיים ואינם חוששים למות. עונש מוות עשוי להפוך אותם ל"שהידים" ולחזק את מעמדם כדמויות מופת בארגוני הטרור. בנוסף, קיים חשש שהצעד יחריף את הביקורת הבינלאומית על ישראל ויעמיד אותה בשורה אחת לצד מדינות כמו איראן ופקיסטן, המפרות זכויות אדם על אף שגם ארה"ב ויפן שומרות על עונש המוות כאמצעי ענישה.

לעומתם, תומכי עונש המוות סבורים כי הטלתו על מחבלים עשויה להרתיע אחרים מלבצע פיגועים מתוך חשש לחייהם. הוצאה להורג תבטא צדק מוסרי עבור הקורבנות ומשפחותיהם. יתרה מזו, מימוש עונש המוות יצמצם את השימוש באסירים ביטחוניים כקלפי מיקוח עבור ארגוני טרור ויוכל להפחית את הלחץ לשחרורם במסגרת עסקאות חילופי שבויים.

הצעה למימוש עונש מוות באופן מבוקר שיצמצם את נזקיה

למרות המחירים והסיכונים הפוליטיים והמוסריים הכרוכים במימוש עונש מוות, חייבת ישראל להיערך באופן שונה לסיכול פיגועי החטיפה הבאים. הדבר דורש פיתוח חשיבה מחוץ לקופסה שתצמצם את התהודה השלילית הכרוכה במימוש עונש זה.

בשורה תחתונה, הוויכוח סביב עונש מוות למחבלים בישראל משקף את המתח בין הרצון להגיב בחריפות לטרור ולמנוע פיגועי חטיפה נוספים, לבין שמירה על ערכים דמוקרטיים, מוסריים ובינלאומיים. בעוד שתומכי עונש המוות רואים בו אמצעי ענישה הרתעתי וצודק, מתנגדיו מזהירים מהשלכות בלתי רצויות ומהפגיעה בערכיה המוסריים של מדינת ישראל וחשיפתה לביקורת בינלאומית בהקשרי זכויות אדם.

עם זאת, ברור כי ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם האסירים הביטחוניים המסוכנים, בדגש על מחבלים שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לשחרר בשום מצב. לטעמי, אין לאף ממשלה את הזכות להמשיך את הנוהג הקיים של צבירת מחבלים מסוכנים בעלי "דם על הידיים" כפיקדון לשחרור עתידי. הימצאותם של המחבלים בבתי הכלא מהווה קטליזטור להריגת ישראלים נוספים, ושחרורם מסכן את ביטחון המדינה. הסרת האיום בדרכים יצירתיות, פוליטיות ותודעתיות, חייבת להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הישראלית.