כשעמדו אחי יוסף מול המשנה למלך מצרים, הם לא ידעו שהם עומדים מול אחיהם. אבל ברגע האמת, כשהגרוע מכל עלול לקרות להם, הם ידעו להודות "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו – ולא שמענו".
לא רק את חטאם הפרטי הם תיקנו באותו רגע דרמטי. הם קבעו במילותיהם את דפוס ההתנהגות היהודי לדורי דורות. לעולם לא ישמע עוד יהודי את קול דמי אחיו צועקים אליו מן האדמה – ולא יפעל להושיע.
מאז ועד היום, בכל דור ודור, נושא העם היהודי את צוואת האחים הזאת בליבו. צוואה שמחייבת אותנו לראות בכל יהודי אח, בכל יהודייה אחות. להקשיב לקול זעקתם גם כשהיא בוקעת ממרחקים, להושיט יד גם כשהמחיר כבד מנשוא.
כך היה כשיהודים סיכנו את חייהם להצלת אחיהם בשואה. כך היה במאבק האדיר למען יהודי ברית המועצות, כשיהודים מכל העולם התאחדו בקריאה שזעזעה את חומות הברזל. וכך היום, כשאנו מוכנים לשלם מחיר כבד מאין כמוהו כדי להשיב את בנינו ובנותינו מן השבי.
דבריו המטלטלים של הרבי מצאנז, שאיבד את אשתו ו־11 ילדיו בשואה, מהדהדים בחלל הזמן: "שמח אני שאני מהעם הנרצח ולא מהעם הרוצח". מילים אלו מגלמות את עומק נשמתו של העם היהודי – עם שבוחר בקדושת החיים גם בתהומות האפלות ביותר של הקיום האנושי.
היום, כשאנו ניצבים מול מחיר כבד מנשוא להשבת בנינו ובנותינו הביתה, מהדהדת בליבנו אותה תובנה עמוקה: איזה עם מלבדנו היה מוכן לשלם מחיר כה גבוה למען פדיון שבויים? זוהי גדולתו של עם ישראל – היכולת לראות בכל יהודי אח או אחות, גם אם מעולם לא פגשנו אותם.
ההבנה העמוקה שכולנו משפחה אחת, ושכל ישראל ערבים זה לזה, אינה סיסמה ריקה – אלא מהות קיומנו כעם. גם אם יש כאלו שחוששים מפני המחיר הכבד, אין מי שאינו רוצה ומוכן לשלם מחיר גבוה מאוד עבור שובם.
ריבונו של עולם, בימים קשים אלה אנו מבקשים: ראה נא בעוניינו. ראה את המחיר הכבד שאנו מוכנים לשלם כדי להציל את בניך ובנותיך. ראה את האחווה העמוקה שמפעמת בנו, את הנכונות להקריב כה הרבה למען כל נפש יהודית. ראה את דמעות האמהות והאבות, האחים והאחיות, המייחלים לשובם של יקיריהם.
אנא, אבינו שבשמיים, כשם שראית את דמעות רחל אמנו המבכה על בניה, ראה נא את דמעותינו היום. כשם שהבטחת לה ושבו בנים לגבולם, כן תשיב במהרה את כל חטופינו ושבויינו לחיק משפחותיהם, לחיק עמם, ותאמר לצרותינו די.
התרעות פיקוד העורף