רגע האמת: כשהעולם ניצב בצומת דרכים גרעיני | דוד בן בסט

מאז תחילת שנות ה־2000, ישראל עוקבת בדאגה אחרי פעילותה הגרעינית של איראן. דוחות סוכנויות ביון בינלאומיות והצהרות פומביות של מנהיגים איראנים מעוררים חששות בקרב מקבלי ההחלטות לגבי האפשרות שהרפובליקה האסלאמית מתקרבת ליכולת צבאית גרעינית.

רפאל גרוסי, יו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם (IAEA), הודיע לאחרונה כי איראן מחזיקה כיום בכ־200 ק"ג של אורניום מועשר עד לרמה של 60%. קרוב לכ־90% נחשבים לרמה המתאימה לייצור נשק גרעיני. לפי ערכי המדידה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מדובר בכמות שיכולה להספיק לייצור חמש פצצות גרעיניות, אם תועשר לרמה גבוהה יותר.

נשיא צרפת עמנואל מקרון הזהיר כי תוכנית הגרעין של איראן "מתקרבת לנקודת האל־חזור". הוא אמר כי חלון הזמנים לתגובה של מדינות המערב הולך ומצטמצם – וקרא לקדם הטלת סנקציות נרחבת על טהרן כבר בזמן הקרוב.

מקרון כינה את איראן "האתגר האסטרטגי והביטחוני העיקרי" לצרפת ולמדינות האיחוד האירופי. הוא הזכיר כי חלון הזמנים להטיל על איראן את ה"סנאפ־בק" – מנגנון הסנקציות המקיף שניתן להעביר ללא אישור במועצת הביטחון של האו"ם, הולך ומתקצר. המועד האחרון להפעלת מנגנון הסנאפ־בק יחול באוקטובר 2025.

סוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" פרסמה לאחרונה תיעוד נרחב מתרגיל סמוך למתקן הגרעיני בנתנז, כולל תיעוד של מערכות הצנטריפוגות מבפנים. בהודעה נכתב כי בוצע "תרגיל מוצלח" של יירוט פצצה חודרת בונקרים ששוגרה לעבר מתקן ההעשרה התת־קרקעי במקום, לכאורה במסגרת תקיפה ישראלית או אמריקאית.

סוכנות הידיעות האיראנית "אירנא" מסרה לאחרונה כי מנכ"ל החברה הרוסית Rosatom אלכסיי ליכצ'וב אישר כי איראן ורוסיה ירחיבו את שיתוף הפעולה לבניית תחנות כוח גרעיניות חדשות באיראן. עוד דווח כי נבדקות דרכים נוספות לשיתופי פעולה, כמו הקמת שני מפעלי גרעין בבושהר.

צלע נוספת במשולש הרדיקלי והמסוכן המאיים על העולם החופשי היא קוריאה הצפונית, המחזיקה בנשק גרעיני. שיתוף הפעולה בין איראן לקוריאה הצפונית בתחום הטילים הבליסטיים מעורר דאגות בינלאומיות, בשל הפוטנציאל לערעור היציבות האזורית והעולמית.

שני המשטרים פועלים תחת סנקציות בינלאומיות כבדות ומחפשים בצוותא דרכים לעקוף את הלחץ המערבי. הקשר בין איראן לקוריאה הצפונית החל כבר בשנות ה־80, בתקופת מלחמת איראן־עיראק. באותה תקופה, קוריאה הצפונית סיפקה לאיראן אמצעי לחימה כדי לסייע לה להתמודד עם עיראק, שנהנתה מתמיכה של המערב ומדינות המפרץ.

שיתוף פעולה זה התרחב במהלך השנים גם לתחום פיתוח טילים בליסטיים, המהווים מרכיב מרכזי באסטרטגיית ההרתעה של איראן, במיוחד מול ישראל ומדינות המפרץ. בקוריאה הצפונית מדובר באיום ישיר על יפן, קוריאה הדרומית ואפילו ארה"ב. לפיכך הקשר בין השתיים מגביר את הסיכון למרוץ חימוש אזורי.

שתי המדינות פיתחו רשתות סחר בינלאומיות שמאפשרות להן לעקוף סנקציות, לשנע רכיבים חיוניים ולשמר את שיתוף הפעולה ביניהן. על אף המאמצים הבינלאומיים לעצור אותן, החשש הגדול הוא ששיתוף הפעולה שלהן בתחום הבליסטי יתפתח גם להעברת ידע גרעיני.

הקהילה הבינלאומית, ובראשה ארה"ב, ניסתה לבלום את שיתוף הפעולה ביניהן באמצעות סנקציות כבדות ולחץ דיפלומטי. עם זאת, האמצעים הללו לא הצליחו לחסל את הברית בין השתיים.

סימן שאלה ושמו טראמפ

במהלך כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב (2017־2021) הוא ניסה לשנות את הדינמיקה עם קוריאה הצפונית באמצעות גישה יוצאת דופן, שכללה דיאלוג ישיר עם שליטה קים ג'ונג־און. הגישה שלו עוררה תשומת לב רבה בזירה הבינלאומית, והייתה שונה מהמדיניות המסורתית של ארה"ב.

טראמפ הפך לנשיא האמריקאי הראשון שנפגש פנים אל פנים עם שליט קוריאה הצפונית. המפגש הראשון נערך ביוני 2018 בסינגפור והיווה פריצת דרך דיפלומטית היסטורית. בהמשך התקיימו פגישות נוספות, שבמהלכן ניסה טראמפ לשכנע את קוריאה הצפונית לפרק את תוכנית הנשק הגרעיני שלה בתמורה להקלות בסנקציות, אך בשורה התחתונה - לא הושגה פריצת דרך.

בישראל חוששים מכך שכפי שהדיאלוג בין טראמפ לקים ג'ונג־און עבר ממתיחות קיצונית ואיומים פומביים ("אש וזעם") בתחילת כהונתו לכינויי חיבה כמו "ידיד שלי", כך המתיחות האמריקאית מול איראן תסתיים באותו אופן כושל.

טראמפ ניסה לבנות מערכת יחסים אישית עם קים כדי לקדם את התהליך, אך לא הצליח בתוכניתו. טראמפ אף נתקל בביקורת מבית ובזירה הבינלאומית על כך שהעניק לגיטימציה לקים ג'ונג־און בלי לקבל ויתורים כלשהם מצידו.

הסכם הגרעין שנחתם ב־2015 בין איראן למעצמות, המכונה "JCPOA", היה אמור להבטיח כי איראן לא תוכל לפתח נשק גרעיני בתמורה להסרת סנקציות כלכליות. פרישתה של ארה"ב מההסכם ב־2018 והאצת העשרת האורניום מצד איראן הביאו את ההסכם לקריסה חלקית.

אף שישראל אינה מסתפקת בדיפלומטיה, אלא שוקלת פעולות צבאיות חד־צדדיות, נראה שחלון ההזדמנויות שבו ישראל יכולה לתקוף ולעצור את תוכנית הגרעין האיראנית הצטמצם משמעותית עם כניסתו של טראמפ לקדנציה השנייה שלו. הזמן הטוב ביותר לתקיפה הישראלית היה בין הממשלים.

שנת 2025 אמורה להיות השנה שבה יתקבלו החלטות דרמטיות בקשר לגרעין האיראני. ההצהרות מפי טראמפ, שלפיהן הוא מייעד את עצמו לתפקיד "עושה שלום עולמי", לא מתכתבות בהכרח עם הצהרות קודמות שלו, שבהן הבהיר כי לא יאפשר לאיראן יכולת גרעינית.

הסתירות לכאורה בדבריו של טראמפ בנוגע להיותו "עושה שלום עולמי" - לצד עמדתו הנוקשה כלפי איראן, והתחייבותו למנוע ממנה להיות מדינה גרעינית, משקפות את הדינמיות והמורכבות של מדיניות החוץ האמריקאית, בייחוד כאשר מדובר במנהיג שנוקט לעיתים גישה בלתי צפויה.

הנשיא טראמפ ממתג את עצמו כמי שפועל להשגת שלום דרך דיפלומטיה וכוח כלכלי, כפי שראינו בהסכמי אברהם. עם זאת, עמדתו כלפי איראן היא דוגמה לגישה אגרסיבית יותר, שמשלבת סנקציות קשות ואיומים צבאיים, מתוך תפיסה שאיראן מהווה איום ישיר על יציבות האזור.

טראמפ עשוי להאמין שדווקא באמצעות נקיטת עמדה קשוחה מול מדינות כמו איראן, הוא יצליח לכפות מו"מ שיביא להסכם שלום. הדבר דומה לאסטרטגיה שלו מול קוריאה הצפונית, שבמסגרתה השתמש באיומים לפני שעבר לשפה דיפלומטית רכה.

הנשיא האמריקאי מעביר מסרים שמסייעים למיתוגו הפוליטי, גם אם הם נראים סותרים. מצד אחד הוא מדבר על שלום כדי להיתפס כמדינאי גלובלי, ומצד שני משתמש בשפה קשה כלפי יריבים כמו איראן, כדי לשמר את תמיכת בסיסו הפוליטי.

טראמפ עשוי להעריך כי עמידה תקיפה מול איראן מחזקת את מעמד ארה"ב באזור ומאפשרת לה להכתיב את תנאי השלום באופן שמשרת את האינטרסים האמריקאיים והבריתות שלה, במיוחד עם מדינות המפרץ וישראל.

החודשים הקרובים יכריעו אם ישראל תוכל להמשיך להתמודד עם האיום האיראני באמצעות סנקציות ודיפלומטיה אמריקאית, או שמא היא תיאלץ בלית ברירה לנקוט פעולה צבאית שעשויה לשנות את פני המזרח התיכון.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כללי כבוד של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו של ישראל, ובעבר כתב של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC
[email protected]