ממלאי מקום בתפקידי מפתח: הדרך הקלה שפוגעת במערכת השלטונית | דעה

ריבוי השימוש בממלאי מקום זמניים בתפקידים מרכזיים פוגם בביצוע העבודה, פוגע במעמדם של עובדי הציבור וגורם לזלזול מצד הציבור

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
הצעת הפשרה של יריב לוין | צילום: ללא קרדיט

בשנים האחרונות, תפקידים מרכזיים מסוימים “זוכים” לאיוש בממלאי מקום זמניים, בהיעדר הסכמה או הרשאה לביצוע מינוי של קבע. בין השאר, בלטו בהיעדר מינוי קבוע לזמן רב תפקידי מפכ”ל המשטרה ונשיא בית המשפט העליון. גם בראש נציבות שירות המדינה לא זכינו למינוי של קבע.

באופן מעשי, ממלאי המקום ביצעו בדרך כלל את המשימות השוטפות בצורה סבירה. ועם זאת, ברור שעניינים עקרוניים אינם יכולים להיות מובלים כהלכה בדרך זו, שלא לדבר על בניית מדיניות עתידית וביצוע מינויים חיוניים. גם בעולם שאינו פוליטי וממלכתי נקבעים ממלאי מקום לתפקידים מחייבים ומשמעותיים. כפי ששלוחו של אדם יכול לזכותו ולחייבו, כך ממלא מקומו הוא בעל סמכות ואחריות ממשיים.

ריבוי השימוש במינויים זמניים מבטא פגיעה נוספת במבנה הממלכתי שלנו. אפשר לומר שכובד המשקל עתה הוא לא על היות פלוני ממלא מקום מכובד ואחראי של אלמוני, אלא על כך שהיו כאלה שהעדיפו בתפקיד ממלא מקום כדי להקטין ולהגביל את מעמדו וסמכותו. לכאורה, היה מקום “ריק” כלשהו, ואנשים בעלי השפעה ואינטרסים אמרו בליבם: צריך למלא את המקום הריק הזה במישהו עד שנוכל להביא לשם אדם מתאים לנו כמינוי קבוע. המוטיבציה העיקרית, אפוא, אינה מילוי הולם של התפקיד בשלב המעבר, אלא “סתימת חור” עד שהכאב הפוליטי יחלוף.

מעבר לנזק הישיר בכל הקשור למילוי הולם של התפקיד, מופחתת בצורה זו עוד יותר החשיבות של עובדי הציבור. בעלי תפקידים בכירים שיכהנו בתקן של זמניים וממלאי מקום יחושו פגיעים יותר, והציבור יחוש שאין תוקף רב לסמכותם. מובן שעיקר המעמד של בעל תפקיד ממלכתי חייב לנבוע מאמינותו ומרמת המחויבות והתפקוד שלו.

אבל תחושה ציבורית של זלזול בוודאי אינה מועילה. סכנה נוספת עלולה להיות המסקנה שממילא חוץ מראש ממשלה ואולי עוד שניים־שלושה שרים, אין משמעות לממלאי התפקידים הציבוריים. כך אפשר גם להפקיד תיקים מיניסטריאליים באופן זמני וחסר אחריות, כפי שקורה עתה בתיק לביטחון פנים.

בכלל, ראוי מאוד לכבד את בעלי התפקידים גם כשעמדותיהם שונות משלנו. עליי לומר בצער שאלה המקפידים בצדק על מעמד היועצת/ת המשפטי/ת לממשלה, הרמטכ”ל, המפכ”ל ונציב שירות המדינה, אינם תמיד נזהרים בכבודם של אחרים, כשהדבר משרת את ביקורתם הפוליטית. דוגמה עיקרית לכך היא ביקורת חריפה, לא מכבדת ולעיתים לא עניינית כלפי נשיא המדינה. שמירת היציבות של הארגונים המרכזיים שלנו צריכה לחייב את כולנו כדי שלא נפרום חוטים נוספים במארג הרגיש של מדינתנו.

תגיות:
משטרה
/
בית המשפט העליון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף