פגישת נתניהו וטראמפ בבית הלבן השבוע תתמקד במשא ומתן למימוש שלב ב’ בהסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס. נתניהו חזר ואמר שאין בדעתו להפסיק את המלחמה לפני השגת כל מטרותיה ובהן מיטוט שלטון חמאס, וטראמפ חזר ואמר שהוא מתכוון לסיים מלחמות ולכונן שלום בעולם. פרשנים רבים מיהרו לקבוע שטראמפ יכופף את ידו של נתניהו, יאלץ אותו לסיים את המלחמה ולסגת מהרצועה כפי שנכתב בהסכם. הם מתעלמים מכך שטראמפ ובכירים בממשלו גם הצהירו בצורה ברורה שהמשך שלטון חמאס בעזה אינו מקובל עליהם.

נראה שישראל כבר ויתרה על רוב מנופי הלחץ שעמדו לרשותה – פתיחת ציר נצרים למעבר עזתים צפונה, פתיחת מעבר רפיח, הגדלה ניכרת של הסיוע ההומניטרי, ועוד. למעשה, ישראל הכירה בכך שהדרך היחידה להחזרת כל החטופים היא מימוש שלב ב’, הכולל הפסקת אש קבועה, שיינתנו לה ערבויות בינלאומיות.

הצהרה משותפת של נתניהו וטראמפ על כך שישראל וארצות הברית לא יאפשרו מהלך שיקום כלשהו לפני החלפת משטר חמאס בעזה יכולה להוות מוצא אפשרי מהפלונטר הנוכחי. ישראל תקבל בחזרה את כל חטופיה בשלב ב’, חמאס יקבל בתמורה כמה אלפי אסירים, נסיגה ישראלית מרוב שטחי הרצועה וקביעה שהמלחמה לא תחודש.

משאיות המזון, המים והתרופות ימשיכו להיכנס לרצועה באין מפריע, אבל לא תתאפשר כניסה של מלט, ברזל, כלים מכניים כבדים ואמצעים נוספים הנדרשים לשיקום. חמאס יוכל לטעון שהוא השיג את מטרותיו. טראמפ יוכל לטעון שבזכותו הסתיימה המלחמה ונתניהו יוכל לטעון שהוא החזיר את כל החטופים בלי לוותר על המטרה הנוספת, מיטוט שלטון חמאס, שאותה הוא ישיג בדרך שאינה מלחמה.

האו”ם וארגונים אחרים העריכו ששיקום הרצועה יארך בין עשר ל־15 שנים וידרוש השקעות של מאות מיליארדי דולרים. לא רק שטראמפ מסוגל להחליט שארצות הברית לא תסכים להשקיע בנושא זה עד שתנאיה יתקבלו, הוא כבר הוכיח שבכוחו לכפות את רצונו על אחרים. כשחרב הסנקציות הכלכליות של טראמפ מתנופפת באוויר, איזו מדינה תעז להודיע על כוונה להשקיע בשיקום הרצועה? כמה זמן יוכל חמאס להטיל את מרותו על תושבי הרצועה שימשיכו לחיות בעיי החורבות? כמה זמן יוכלו שליטי מדינות ערב לשאת את המצב הבלתי נסבל לפני שיתחילו ללחוץ

על חמאס להעביר את השלטון לאחרים?

הג’וקרים העלולים לשבש את הפתרון הזה הם קטאר, איראן, או גורמים הנשמעים להן. סביר להניח שהם ינסו להמשיך ולתמוך בחמאס – פיננסית, צבאית, מורלית. לכן, התניית השיקום בהחלפת השלטון ברצועה חייבת לבוא ביחד עם מאבק נחוש למניעת כל מעבר של סיוע לרצועה, למעט הסיוע ההומניטרי הבסיסי שעליו סוכם. זה יהיה מסובך מאוד ליישום, אבל האלטרנטיבות, ובראשן חידוש הלחימה, יהיו מסובכות הרבה יותר.

הכותב הוא פרופסור בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון, וחוקר נושאים שונים של חקר ביצועים