לקראת פגישת נתניהו-טראמפ: בעוד שהקרב הענק בימים אלו הוא על שיקום הרצועה, בשטח חמאס מנופף בלא יותר מחרב פיפיות ולא מבין את הממשל החדש בארה"ב. הכל מתחבר להכל - תוכניתו של טרמאפ להגירה מרצון של פלסטינים מרצועת עזה (טראמפ-ספר) "עירבבה מחדש את השקדים במרק" (כמו שטראמפ אוהב) ומחוללת אדוות עמוקות בכל רחבי העולם הערבי. בקרב ארגון הטרור חמאס ניתן לזהות רמת מוטרדות גבוהה שאיני זוכר כמוה.
תוכניתו של טראמפ גם מגדירה, כפי שצפינו כבר לפני מספר שבועות רב, את קרב הענקים המתחולל מאחורי הקלעים ובמוקדו - שיקום רצועת עזה ומיגור חמאס.
בשטח - חרב פיפיות לחמאס
במהרה יתברר כי הפרשנות האמריקנית לדברים אינה בהכרח זו שחמאס מכוון אליה. לכאורה, משילות גבוהה של חמאס בכל שטחי הרצועה. בפועל, בסופו של יום, הוא מקלקל רק לעצמו, וזאת בעיקר מתוך חוסר הבנה של איך חושב הממשל החדש בארה"ב.
צילום ליד הריסות מכל עבר מתקבל כאישרור לממשל כי דרישתו בעניין הצורך בהגירה מרצון כדי לשקם את עזה - היא נכונה. צילום ליד הים כשברקע חופי הרצועה מספק המחשת ההזדמנות והפוטנציאל הלא מנוצל של הרצועה תחת שלטון חמאס וחידוד הצורך במיגור שלטונו בהקדם.
צילום שחרור החטופים מצייר את חמאס לא כ"אנדרדוג" אלא כארגון שיצא מהערכה כשכוחו במותניו. תמונותיו יוצרות קונוטציה משמעותית להתנהלותו של דאע"ש (הכוח היחיד כיום שארה"ב מוכנה לפעול נגדו באורח צבאי ישיר). מכאן הדרך לאישרור העובדה שלטונו ברצועה אינו לגיטימי עוד – קצרה.
בהיבט נוסף - הלחץ הרב שמופעל לשיקום בחלוף "החגיגות" (כפי שצפינו) – לכאורה ניצחון בחזרת המוני העזתים לצפון הרצועה. בפועל, הוכחה ניצחת שאין המקום ראוי עוד למגורים. מכאן החל תהליך הפוך של חזרת עזתים לדרום הרצועה בניסיון והלחץ על חמאס לשיקום ההריסות והענקת מגורים ושירותים בסיסיים כשליט הרצועה רק יילך ויגבר. בהיעדר אופק שיקום – נראה, להערכתי, גם תסיסה חברתית משמעותית לצד רצון לעזוב את הרצועה מרצון לתנאי חיים טובים יותר.
גם פתיחת מעבר רפיח, שלכאורה מהווה ניצחון בפתיחתו "עבור חמאס". בפועל, נפתח בינתיים רק לתנועה מעזה החוצה ללא כניסה, עם מנגנון של האיחוד האירופי ומזוהי פת"ח (קרי-אנשי הרשות הפלסטינית). במעבר רשאים לעבור מדי יום 50 עזתים ועוד שלושה מלווים לכל אחד - קרי 200 איש, כשכולם תלויים באישור השב"כ ומצרים. גם מחבלי חמאס פצועים קשה שלא השתתפו בטבח 7 באוקטובר יורשו לעבור.
יהיו שיאמרו, שאמנם במספרים קטנים אבל מדובר למעשה בתחילת ההגירה מרצון של פלסטינים מעזה, וזוהי חרב פיפיות נוספת לחמאס. מפגן כוח של חמאס לכאורה. בפועל, ניתן ללמוד הרבה מתצוגות החטופים על מה שנותר בידי חמאס – גדודים, אנשים, אמל"ח - וזה אומדן טוב לגבי מצב כשירותו של חמאס כיום (שלטונית וצבאית) עבור ישראל. חרב פיפיות נוספת לארגון.
במישור האסטרטגי - הקרב האמיתי הוא על שיקום הרצועה
ככל שטראמפ ושליחו ויטקוף חוזרים על כוונתם לפנות מרצון את אוכלוסיית עזה כדי לאפשר את שיקומה ("פינוי-בינוי"), כך הלחץ בצד השני גובר ונחשפים גם האינטרסים של כלל השחקנים. התוכנית הופכת לאיטה הופכת לאיטה למוקד בסדר האזורי החדש, שמה את חמאס במילכוד 22 ומדירה שינה מעיניו ומעיניהן של מצרים וירדן.
בסוף השבוע נערך בקהיר מפגש של שרי החוץ של מצרים, ירדן, סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, הרש"פ והליגה הערבית, ובמוקדו ההצהרה "אנחנו מדגישים את הסירוב לרעיון של עקירת פלסטינים מאדמותיהם" וקראו לשקם את הרצועה תוך הבטחת ההישארות הפלסטינית בתוכה.
במקביל חמאס עצמו, שמבין כי הוא צפוי גם להיתקל בלחץ כבד מצד הציבור העזתי בעניין זה, מנסה ליזום תוכנית שיקום משל עצמו ופונה לקטאר, טורקיה, איראן, מלזיה ואולי גם יפן. לקטאר עצמה יש תוכנית ישנה לבניית מגדלי קומות בעזה ואזורי תיירות וכו'.
מצרים וירדן, שותפות הגבול שעד כה שילמו מס שפתיים בלבד, נתבעות על ידי טרמאפ לשלם מחיר בסדר האזורי החדש (או במילותיו - "אני עזרתי להן, הן יעזרו לי"). חרדות מאוד לביטחון הלאומי שלהן. המלך עבדאללה יהיה השני שייפגש עם טראמפ בבית הלבן השבוע ובראייתו הפלסטינים שמהווים רוב במדינתו הם סכנה לממשל הנוכחי בראשותו, בטח עם תוספת מהגרים נכבדה.
נשיא מצרים קיבל אף הוא הזמנה לבית הלבן. על אף שסיני הוא מרחב מבודד וצדדי שבו ניתן לאכלס מהגרים ולו זמנית, והודיעה על כוונתה לקיים ועידה לשיקום רצועת עזה, מבלי שהדבר יביא ליציאה של אף אזרח פלסטיני מאדמתו. לדבריה יש מגעים עם האו"ם בנושא וכי זהו השלב הראשון בדרך לכינונה של מדינה פלסטינית (כלומר - ישראל היא היחידה שתשלם מחיר בעבור הסדר האזורי החדש ולא מצרים). בינתיים הסתפקה בהצהרה משותפת עם ירדן, ערב הסעודית, קטר, איחוד האמירויות והרשות הפלסטינית הדוחה את הרעיון של הנשיא טראמפ וקוראת לשיקום הרצועה עם הישארות האוכלוסיה בתוכה.
מעניין שאלו לא מזכירות את השם חמאס ולא מעלות פתרונות יצירתיים כיצד לוודא שחמאס לא ימשיך להיות גורם כוח משפיע ברצועת עזה, ולעיתים נראה שנוח להן עם חמאס ברצועה שמטריד בעיקר רק את ישראל ופוגע בה.
בכל מקרה, אם ממשל טראמפ מכוון את ההגירה מרצון של הפלסטינים למצרים ולירדן, לישראל דווקא עדיפות לכך שזו תהיה למדינות אחרות, רחוקות יותר וכאלו שאינן מתנגדות. סביר שזה גם יגדיל את הביקוש ואת הרצון להגר בקרב העזתים עצמם.
מיקומה של הסוגיה הפלסטינית בסדר האזורי החדש
כאמור, לראש הממשלה יש נושאים רבים לדון בהם עם הנשיא טראמפ, אבל מומלץ שהסוגיה הפלסטינית לא תהווה עוד נקודת המוצא לסדר האזורי החדש במזרח התיכון כפי שהיה עד כה שנים רבות והגיע פעם אחר פעם למבוי סתום עם תוצאות קשות. דווקא איראן צריכה להיות המוקד ומיד לאחריה לבנון שמה שקורה בה הוא מעין נייר לקמוס לנעשה בכל המזרח התיכון. כאמור – המצפן צריך להיות נורמליזציה עם לבנון (לפחות) בתוך שנתיים-שלוש לאחר צירופה להסכמי אברהם יחד עם ערב הסעודית (שאפשר שתהיה כפי הנראה המשקמת הראשית של המדינה).
בכל הנוגע לרצועה - מיגור שלטון חמאס באמצעות ברז שיקום הרצועה הוא נושא חשוב אחד (אם לא רוצים לחזור ללחימה צבאית), ואילו הנושא השני הוא עתידה של הרשות הפלסטינית כשחמאס הוא גורם הכוח הדומיננטי ביותר בסקרי דעת הקהל בה וכוח צבאי/טרוריסטי לא מבוטל בה (כעולה ביתר שאת בשנה האחרונה).
לישראל יש מרחב השפעה עצום, וזהו הזמן לתרגם את ההישגים הצבאיים למדיניים, והפעם בצורה שונה מבעבר ולא בנוסח "מצעד האיוולת".
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל וראש זירת צפון במודיעין זרוע הים