מצד אחד, ולמען ההגינות, ראוי להימנע מפסילה על הסף של חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה. זאת ועוד, גלי ההדף שכבר מורגשים באזור מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן מרתקים ועשויים לפתוח אפשרויות שלא חשבנו עליהן. עם זאת, התחושה שעולה היא של חשיבה יצירתית מדי, או אפילו פרועה מדי.
חיוני להצביע בשלב זה, עוד בטרם התבהרו המהלכים הבאים, על כמה נקודות. הראשונה נוגעת לפלסטינים. ברור לחלוטין שתוכנית עזה של טראמפ תידחה על הסף על ידם, חמאס והרשות הפלסטינית כאחד, אומנם בנוסחים דיפלומטיים שונים. מדובר, מבחינתם, בנכבה נוספת, ובכזו שנעדרת כל אופק מדיני.
טראמפ לא הזכיר מדינה פלסטינית באופק, אפילו בנוסח תוכנית המאה דאז. יש להניח שייעשה מאמץ רב מצד חמאס להוציא פיגועים בשטחים ומחוץ להם, על מנת לסכל את הכוונות האמריקאיות־ישראליות, כפי שנעשה בעבר. מבחינות רבות, אין להם מה להפסיד.
התחושה הדומיננטית בקהיר היא ש״טראמפ את ביבי״ מנצלים את הקשיים הכלכליים של מצרים כדי לכפות עליה מהלכים קיצוניים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים שלה. אין להוציא מכלל אפשרות את ערעור הסכמי השלום של ישראל עם שתי המדינות, במיוחד אם התחושה תהיה של ״כפיית הר כגיגית״ עליהן.
הנקודה השלישית היא סעודיה, מבחינות רבות ״הג׳וקר״ שבחבילה, הן כפרס האטרקטיבי לישראל והן כמי שמעוניינת להגיע להסכם עם ארצות הברית (וגם עם ישראל), אולם במחיר שלא יערער את היציבות הפנימית או יפגע בשאיפותיהם האזוריות של הסעודים. ריאד תצטרך לשקלל בזהירות רבה את מאזן היתרונות והסיכונים מבחינתה. השבועות הקרובים יהיו קריטיים, ודאי לגורל החטופים, ככל שיתבהרו פרטי ״תוכנית עזה״.
התרעות פיקוד העורף