"אז מה עם המדינה הפלסטינית", "מה לגבי הפלסטינים", "אבל מדינות ערב אמרו שהן לא תתקדמנה כל עוד אין פתרון לסוגיה הפלסטינית" ועוד כהנה וכהנה שאלות נשמעו בשבוע שעבר מפי העיתונאים, ברובם ישראלים, בחדר הסגלגל בבית הלבן. אפילו בנושא הנורמליזציה עם ערב הסעודית, השאלה היחידה שנשאלה הייתה בהקשר פלסטיני (איך ניתן להתקדם בכיוון זה ללא מענה לדרישה הסעודית למדינה פלסטינית).
ניכר היה שטראמפ עצמו נמצא כבר הרבה מעבר לנושא הפלסטיני - תוכנית ההגירה מרצון שהציב היא חלק, לשיטתו, מחזון כולל לגבי המזרח התיכון בראייתו ובראיית ממשלו וזה בדיוק מה שהוא הניח על השולחן - חזון ומצפן משהו שמקבלי ההחלטות בישראל לא מאוד הצטיינו בו בשנה האחרונה ותחתיו העדיפו להתמקד במטרות צבאיות תוך שימוש ב"שפה צבאית" בלבד.
וכך בעוד טראמפ רואה פאזל גדול עם המון חלקים (כולל חלק אחד משמעותי וגדול - נושא החטופים) שבו הסוגיה הפלסטינית היא אחד החלקים ובטח לא העיקרי והחשוב שבהם, באים ומבקשים לגרור את החזון החדש שזה עתה הושם על השולחן, ל"מגרש הישן" שבו הסוגיה הפלסטינית היא המפתח לכל. אחריהם, נגררים כולם בישראל כולל נבחרי ציבור רבים, לאותם דיבורים וסיסמאות ששמענו שנים רבות, והובילו אותנו ל-7 באוקטובר.
כך, במקום לשאול על החזון הכולל של טראמפ למזרח התיכון כולו, לאיראן, ללבנון וחיזבאללה, לסוריה תחת הג'יהאד הקיצוני, באשר למה צריכה סעודיה לעשות מבחינתה של ישראל בטרם נגיע לנורמליזציה עמה, למצרים והפרות הסכם השלום מצידה בסיני ועוד ועוד - הייתה זו הסוגיה הפלסטינית שביקשו להציב על השולחן.
יתרה מכך, כשחזר הנשיא טראמפ שוב ושוב על כוונתו לבצע את תוכנית ההגירה מרצון, החלו לבטלו תחת האמירה שאין היתכנות לתוכנית או לחילופין תחת הבלטה משמעותית של ההתנגדויות בעולם הערבי (מצרים, ירדן, סעודיה ואחרות) שממנה הסיקו כי לא ניתן יהיה להוציא את התוכנית אל הפועל.
זו קריאה לא נכונה (פעמיים) של המפה. ראשית, אי ההבנה שטראמפ מסגר מחדש את הבעיה והעביר את כולנו ל"מגרש משחקים חדש". שנית, ההנחה הסמויה והשגויה שטראמפ לא ציפה להתנגדות, ועתה משנתקל בה ייסוג בו מכוונתו. דווקא מדינות ערב הבינו במהירות את השינוי, ולכן העולם הערבי כמרקחה, ומנסה בכוח לשמור על "המסגרת" הישנה ששירתה אותו שנים רבות, והחלישה את ישראל (עד ל-7 באוקטובר).
שאלות העיתונאים במסיבת העיתונאים בבית הלבן הוכיחה מעל לכל צל של ספק שבכך מדובר, וכי הם טרם הפנימו את השינוי הגדול שמבקש טראמפ לחולל (וכבר התחיל): לא עוד גישה רגשית של אהדה למאבק הפלסטיני. אם זה מפריע לכל היתר ולא מתיישר בהתאם לקודים החדשים - יש לנטרלו כמוקש. הגישה היא קרה ועסקית.
בנוסף, ארגוני הסיוע ששנים הנציחו את הבעיה הפלסטינית (בעיית הפליטות) וסייעו לחמאס - האחד (אונר"א) הוצא אל מחוץ לחוק, ואילו השני (USAID) מצוי לקראת סגירה.
מדינות ערב שמקבלות סיוע אמריקני רב אבל רק יודעות לשבת מהצד ולומר מה צריך בעודן מסייעות בעקיפין לפלסטינים נגד ישראל ומחככות את ידיהן בהנאה בעוד ישראל נאלצת להתמודד עם הבעיה הפלסטינית - יתחילו בקרוב, לראשונה, גם הן לשלם מחירים בסוגיה זו ולהשתתף באחריות לפתרונה.
כמו כן, אין עוד מחויבות לא להישארות האוכלוסייה הפלסטינית במקומה ולא למדינה פלסטינית בסוף הדרך אם זהו מוקש שימשיך למנוע את הסדר החדש שאותו מבקש טראמפ ליצור במזרח התיכון. שינוי זה גם מספק מענה למה שניסה חמאס לעשות ב-7 באוקטובר - להחזיר את הסוגיה הפלסטינית כנקודת מוצא לכל תהליך של סדר אזורי חדש.
שלטון זה שניסה בשבועות החולפים לעשות קמפיין תודעתי על שליטתו בעזה אינו מבין את הממשל החדש ופגע רק בעצמו בעשותו כן - בעיני רוחה ראתה השבוע ארה"ב את שלטון דאעש ברצועה, ההרעבה השיטתית הייתה עם קונוטציות חזקות לאידיאולוגיה קיצונית של רצח עם מכוון וההריסות שנראו מבעד לצילומי חמאס רק הוכיחו לטראמפ כי המקום אינו מתאים עוד למגורים מכל סוג שהוא ורק יפגע בציבור.
כך, אם לא ניתן לנטרל את המוקש באמצעות הוצאת שלטון חמאס מהרצועה, ניתן יהיה, אולי, להוציא את הנמשלים (הציבור) מידי חמאס - אסטרטגיה של ייתור (להפוך אותו למיותר - מה שהיינו אמורים לעשות לו עם ההשתלטות על חלוקת הסיוע ההומניטארי שלא קרתה).
זה בסדר לחשוב שונה, אולם אמירות לפיהן טראמפ רק מפזר הצהרות באוויר אינן מתקרבות אפילו להבנה כי מדובר בקדנציה השנייה שלו כנשיא שבה הוא משוחרר עכבות, כי יש לו כבר קילומטראז' במזרח התיכון וכי בשלושת השבועות האחרונים הצליח להביא הישגים בשלל תחומים (כולל בתחום החוץ) שגם בהם נטען כי הוא "רק מצהיר".
זהו שינוי "מגרש אסטרטגי" משמעותי מאוד לישראל, שלראשונה, בנטרול הנושא הפלסטיני כנקודת מוצא לכל יתר הנושאים, עשוי אכן ליצור כן מזרח תיכון חדש.
בנוסף, אותו חמאס זכה לכל אורך המלחמה באחוזי תמיכה גבוהים במיוחד באוכלוסייה הפלסטינית בסקרי דעת קהל שערך חליל שקאקי ביהודה ושומרון ובעזה. ביהודה ושומרון זכה חמאס לאחוזי תמיכה גבוהים יותר בציבור מאלו שבעזה.
פרט מעניין שהתברר במלחמה הזו - "הבלתי מעורבים" התבררו כמעורבים. מאוד - בהתחלה עם בשיחת הטלפון של המחבל לאימו ב-7 באוקטובר בו הוא מודה שרצח יהודים והיא במקום להביע שאט נפש מעודדת אותו ומביעה רצון להיות לצידו, ממצאי החיילים ברצועה שלא הותירו מקום לספק - כמעט בכל בית/דירה נמצא אמל"ח מוכן ליום פקודה, גם בתוך חדרי ילדים, חלק ניכר מהמועסקים באונר"א (במקצועות שעניינם חינוך וסיוע סוציאלי והומניטארי) היו גם פעילי חמאס, חומרי תעמולה ואידיאולוגיה נאצית שנמצאו בחלק מהבתים.
אלו רק חלק מהדוגמאות, הממחישות כי, הצבת הנושא הפלסטיני כנקודת מוצא לסדר החדש במזרח התיכון, היא חלק מהקונספציה השלטת עד ה-7 באוקטובר, והיא בבחינת "מצעד האיוולת" - לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה. נחכה ליישום ונראה אם אכן כך, אבל בבקשה לדפדף קדימה בספר לעמודים הרלבנטיים ולא להישאר מאחור בפרקים הקודמים.
התרעות פיקוד העורף