אמא שלי ואני באוטו, השדות נפרשים לקראתנו, ביופי שרק הנגב המערבי מסוגל לו. השיחה באוטו היא סביב הבצורת, ושעדיין נראה די יבש ובקושי רואים כלניות. חבל, דווקא היה יכול להיות נחמד סיורים של 1+1 - כלניות ושואה, או שואה וכלניות.
פונים שמאלה למה שהיה נקרא פעם כביש הפרסה. אם נמשיך ישר נגיע לכיסופים, ובדיוק בפנייה הרדיו מבשר שהחטוף שלמה מנצור, היחיד שנחטף מהקיבוץ הזה, החטוף הכי מבוגר, שורד פרעות הפרהוד, נרצח כבר ב־7 באוקטובר וגופתו עדין בעזה. בום. נכון, היו שמועות כבר מאתמול, אבל את אף פעם לא מוכנה לזה באמת.
אתמול עוד צרחנו בכביש בגין בתל אביב, אחרי שחמאס הודיע שלא ישחרר את החטופים שאמורים להשתחרר בשבת. באולפנים מתפלאים על מה ולמה, וכאילו הס מלהזכיר שישראל לא מילאה את חלקה בעסקה ולא שלחה משלחת לשיחות על שלב ב' של ההסכם, אותו הסכם שאמור להשיב לנו את כולם ולהפסיק את המלחמה.
התרעות פיקוד העורף