בתוך השבר הנורא והכאוס שמלווים אותנו בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, אישים וארגונים רבים לקחו על עצמם לשרטט חזון חדש לחברה הישראלית. חזון שייתן מענה לתפיסת הטוב המשותף וינסה להגדיר אותו במציאות של חברה רב־תרבותית, שמתקשה למצוא את דרכה ולעצב את האתוס שלה.

אך אין די בחזון, מלהיב ככל שיהיה, על מנת לשנות את פני המציאות. הוא זקוק לידיים רעננות שיבצעו אותו. כאן נכנסים לתמונה בני הנוער שלנו, שיש בכוחם להביא לשינוי המציאות וליישום חזונה החדש של החברה הישראלית. כשאני מביט בהם פעם אחר פעם, אני יודע שהדור הזה, שכונה בלעג "דור הטיקטוק" (ממש כפי שקראו פעם לדור אחר "דור האספרסו"), הוא הדור שעליו ייסוב החוסן האמיתי של החברה הישראלית.

את הדור הזה ראיתי בימים שלאחר אירועי 7 באוקטובר, כשכולנו היינו שרויים בהלם. הם היו הראשונים לקום ולפעול: לעזור למפונים, להכין מקלטים, לתמוך בחקלאים ולעמוד בראש המאבק הציבורי להשבת החטופים.

אותם צעירים, שכאמור רבים נטו לזלזל בהם, הוכיחו כי הם הרבה מעבר למה שנראה במבט שטחי. הם מלאים בערכים, במחויבות ובנכונות לתרום בכל דרך אפשרית. הם הגיבורים של היום והמנהיגים של המחר. הם מלאי תשוקה, אמונה ושאיפות, ובכך הופכים לכלי מרכזי בהוצאה לפועל של כל חזון.

בעת שהשיח הפוליטי והחברתי בישראל סובל מקיטוב ושסע, הנוער שלנו מציג גישה אחרת - של אחדות, סולידריות ועשייה משותפת למען המטרה. הדור הזה אינו מחפש דרך לברוח מהמציאות, אלא מבקש לשנות אותה.

כשאני מביט בנוער הזה, אני רואה את התגשמות חלומו של הרצל: "אם תרצו – אין זו אגדה". הרצון שלהם לשנות, האמונה שלהם בערכים והמעשים שלהם - הם אלה שיוכלו להפוך את החזון למציאות. אך עלינו, המבוגרים, מוטלת המשימה לתת להם את ההזדמנות, את הבמה, את הכלים שהם זקוקים להם, וחשוב מזה – את החזון של החברה הישראלית.

מעבר לפן המעשי, יש כאן מסר ערכי וחינוכי: הנוער הישראלי הוא המנוע המוסרי של החברה שלנו. הם מזכירים לכולנו, במיוחד בימים הקשים הללו, מהי מהות הערבות ההדדית, מהי המשמעות האמיתית של ציונות, מהי פטריוטיות, מהי ישראליות ומהי יהדות הרלוונטית לימינו אנו.

בשנות ה־40 של המאה הקודמת הבין דוד בן־גוריון כי בלי גיוס הנוער למערכה שניצבה לעיני כולנו – מאבק, עצמאות, מלחמה, התיישבות וקליטת עלייה – לא נוכל להתקיים כאן כחברה. הנוער נענה לקריאתו, והדור ההוא, שעמד בגבורה באתגרים האלה, הפך לדור התקומה שלנו ומכונה עד היום "דור תש"ח". זה הדור שעליו כתב נתן אלתרמן במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר" ב־7 במאי 1948, ימים ספורים לפני הקמת המדינה: "את העול הפשוט כעפר, הם נשאו בלי הבט אחורה, לא תקע לפניהם השופר, לא לוטף קודקודם בליל חורף... ורעות וקורבן לאין אומר".

את מה שעשה בן־גוריון לפני 80 שנה – גיוס בני הנוער למען עיצוב פניה ועתידה של המדינה – עלינו לעשות היום כאשר אנו עומדים בפני אתגר של חזון ישראלי חדש. עלינו לשלב את בני הנוער בתהליך. לא רק לשמוע את דעתם – אלא גם לתת להם להוביל, לשאול את השאלות ולשרטט את הדרך. כמו דור תש"ח ואלה שבאו אחריו, הם מי שיחזיקו את המדינה על כתפיהם, והם צריכים להיות חלק בלתי נפרד מכל דיון על עתידנו.

כשנתבונן בהם ונעניק להם את המושכות, נגלה שהמנהיגים של המחר כבר כאן. הם לא רק חלום, הם המציאות שלנו.

הכותב הוא יו"ר תנועת הצופים

[email protected]