צה"ל מתואר לעיתים קרובות כ"צבא העם". פירושים שונים ניתנו לביטוי הזה - חלקם טובים ויפים, וחלקם מוטעים ואף מסוכנים. אם הכוונה היא לכך שכל העם משרת בצבא, בשירות חובה, בקבע או במילואים, וכולנו מגינים על כולנו, כל אחד בתורו, זו כוונה נכונה, והלוואי שהייתה מתממשת במציאות.
אם הכוונה היא, לפי מה שקראנו פעם באחד המסמכים של צה"ל, שהצבא הוא "ראי העם", זוהי כוונה מסוכנת, המפריעה תמיד, ובמיוחד בתהליך החיוני של הפקת לקחים ממלחמת חרבות ברזל.
בהתנהלות של צה"ל במהלך המלחמה התגלו כמה נקודות תורפה, והן טעונות טיפול יסודי, לרוחב ולאורך - לרוחב היחידות ולאורך המדרג הפיקודי. נצביע כאן על שלוש נקודות תורפה ערכיות, על הסכנה הטמונה בכל אחת מהן ועל השורשים שיש להן בתפיסה המוטעית של הצבא כ"ראי העם".
הערך הראשון שראוי להזכיר הוא המקצועיות. כל חייל וחיילת עוברים בצה"ל הכשרה שאמורה לאפשר להם למלא את התפקידים ולבצע את המשימות באופן מקצועי, על יסוד ידע, מיומנות, הבנה ואתיקה. רמה מקצועית גבוהה מובילה להצלחה, רמה מקצועית נמוכה מובילה לכישלון ולא פעם לאסון, דוגמת ירי של חיילים על חיילים או על חטופים שהצילו את עצמם.
שיקום המקצועיות הצבאית מחייב אווירה של הערכת פעילות בהתאם לסטנדרטים מקצועיים וסלידה משרבוב שיקולים זרים, אישיים או פוליטיים לתמונת הפעילות. התרבות הפוליטית והאווירה העממית האופפת אותה מפריעות להתנהלות המקצועית ברמה החיונית. צבא העם לא רואה סביבו את העם מכבד את המקצועיות. הדוגמאות הקיצוניות הן המינויים של מקורבים חסרי כישורים והיחס הקלוקל לשופטים מקצועיים.
הערך השני שראוי להזכיר הוא המשמעת. ביסוד הערך הזה לא עומד רעיון הציות העיוור, המקובל בכתות ובכנופיות. ביסוד הערך הצבאי של המשמעת עומד קודם כל הרעיון של אמון הדדי בין חיילים ומפקדים. אני סומך על המפקד שלי מכל הבחינות, ולכן אני פועל לפי הפקודות שלו.
החייל המקצועי יודע לסמוך לא רק על המפקד שלו, אלא גם על הנהלים המקצועיים. סטייה מהפקודות או מהנהלים היא מתכון בדוק לתקלות ואף לאסונות. מפקד המתיר לחיילים שלו לנהוג שלא לפי רוח צה"ל "בקטנות", הוא מפקד שמדרדר את היחידה שלו לאסון בלתי נמנע "בגדולות".
אנו רואים התנהגות לא משמעתית על כל צעד ושעל. ההפקרות לא יודעת גבולות. את ההפקרות רואה סביבו צבא העם בלי הפסק בהתנהלות השגרתית של פוליטיקאים ואזרחים אחרים. התנהלות כזאת מפריעה לצבא לשקם את המשמעת הצבאית, ובכלל זה את המשמעת המבצעית.
ריסון עצמי
הערך השלישי שנרצה להזכיר הוא ערך הממלכתיות. כל מעשה שחייל או מפקד מבצע במסגרת הפעילות הצבאית נעשה מטעם הצבא, מטעם המדינה, ואמור להיעשות בהתאם לחוק ועל פי הערכים והנורמות של צה"ל. סטייה מהממלכתיות היא מוקש מסוכן.
לנוכח התבטאות או התנהלות של מפקד שלא על פי המסגרת הערכית של צה"ל, החייל ישאל את עצמו אם עליו להישמע למפקדו - כאשר יש לו חשש שהפקודות של המפקד באות מטעם עצמו ודעותיו, ולא מטעם צה"ל והמדינה.
ההכרזה של מפקד אוגדה כי בעזה אין בלתי מעורבים, היא הכרזה לא חוקית, לא אתית, לא הולמת את הדין הבינלאומי שהמדינה חייבת לנהוג על פיו, וגם לא אנושית. האם התינוק שנולד אתמול ואחותו בת ה־4 הם לא בלתי מעורבים? קריאות לנקמה, להתנהלות אכזרית, בלי הבחנה ההולמת את הפנים הערכיות של מדינה מתוקנת – על רקע האווירה הציבורית הזדונית, המופקרת, שיוצרים חלק מהפוליטיקאים, עם חסידיהם ועל דעת רבותיהם – מפריעות לצבא לשקם את הממלכתיות.
רוב ניכר של המשתתפים במלחמה הם חיילים ומפקדים בשירות מילואים. רובם ככולם ראויים לכבוד, להערכה מתמדת, ולא מעט מהם יהיו זכאים בבוא היום גם לעיטורים וציונים לשבח.
אבל הקהל של מאות אלפי חיילי מילואים מביא איתו לתוך הצבא לא רק את האומץ, את המסירות ואת הדבקות בערכי הלחימה של צה"ל, אלא גם תופעות שמפריעות לצה"ל להפיק לקחים באופן מלא, יסודי ושיטתי - בכל התחומים, בכל היחידות, בכל הדרגות.
כדי שהצבא יוכל להפיק לקחים בתחומי המקצועיות, המשמעת והממלכתיות, גם המוני האזרחים - ובמיוחד המנהיגות הפוליטית שלהם - חייבים לרסן את עצמם ולתת דוגמה אישית הולמת של התנהלות ראויה במדינה מתוקנת.
התרעות פיקוד העורף