בראיון סוף השבוע שערכה כתבת חדשות 12 דנה וייס עם תא"ל (מיל') אורן סתר שהיה עד לאחרונה סגנו של האלוף במיל' ניצן אלון בצוות הבכירים שמנהל את סוגיית החטופים ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל עד לקיץ 2023, עלו סוגיות רבות, שברבות מהן התקבל אצלי הרושם שהתשובות לא היו מספיק חדות וברורות.
אבל את עיני צד דווקא המשפט שעימו בחר אורן לסיים את הראיון ולפיו - יש להשלים את כל עסקת החטופים כי חמאס צפוי להישאר עימנו לשנים רבות ונוכל לטפל בו בהמשך. מה זה "נטפל בו בהמשך" והאם יש תוכנית סדורה לעניין הזה, אורן לא פירט.
גילוי נאות - אורן ואני שירתנו במקביל במהלך השנים ביחידות אמ"ן השונות, ואני צברתי את ניסיוני בחטיבה האסטרטגית של צה"ל שנים רבות לפני שאורן הגיע אליה, ובמהלך תקופות סוערות אף יותר מהתקופה שבה היה אורן בחטיבה. לכל הדעות אורן הוא אדם מקצועי, שקול ואינטיליגנטי, אבל במשפט הזה הוא למעשה גילם את תמצית העניין:
גישה א'- חמאס בן מוות. לאחר השבעה באוקטובר יש למגר את כוחו הצבאי של חמאס ואת שלטונו ודרך זה גם את השפעתו הציבורית. זו מלחמת "אין ברירה" שנכפתה עלינו ויש לנצלה כדי למנוע את שיקומו של חמאס ואת הפשיטה הבאה שתהיה עמוקה וחריפה יותר עם הפקת לקחים מלאה מהמלחמה האחרונה. זו מלחמת ג'האד.
גישה ב'- חמאס בן מוות, אבל לא ניתן במערכה הנוכחית להכריעו. אנו נשחרר את כל חטופינו והוא יישאר לפי שעה בשלטון בעזה, ואנו נטפל בו בהמשך (במשתמע בנוהל מלחמת "יש ברירה"). יש המרחיבים את הגישה הזו לכיוון יצירת היסודות לשתי מדינות לשני עמים, שלהערכת הדוגלים בה היא זו שתספק את התשובה האמיתית לחמאס ולכישלון דרכו.
שנים רבות, הגישה השולטת הייתה הגישה השנייה. לאחר כל סבב לחימה עם חמאס זה בדיוק מה שאמרנו - ניתן לו מכה קשה, ובהמשך נטפל בו.
אלא שההמשך הזה מעולם לא הגיע מסיבות שונות רבות מהן באשמת ממשלת ישראל ומערכת הביטחון שהיו שרויות בסוג של קונספציה שמדובר באויב שניתן לדבר עימו בשפה ריאלית (שטח, שגשוג כלכלי, פועלים וכו) שתמתן אותו, ולצד זאת הכילו על עצמן מצב של הרתעה עצמית בנוסח אם נגיב כך הוא יעשה כך, אם נפגע שם הוא יעשה כאן ועוד כהנה וכהנה שמאחוריהן הסתתר, הלכה למעשה, קידוש השקט והשיגרה.
בנוסף, הגישה הזו טענה (תיאורטית) אבל מעולם לא הפנימה (בפועל) את העובדה שבחמאס העניין היחיד הוא אי קיומה של מדינת ישראל ודבר לא פחות מזה - מעין לוחמת ג'יהאד ארוכת טווח שבמהלכה נדרש הלוחם מפעם לפעם ל"ת'אקיה" – מינוח מוכר בערבית שמשמעותו הסתוות ו"לשחק את המשחק" וזאת כדי לשרת את המטרה הגדולה יותר.
חוץ מזה, הגישה הזו גם מעולם לא הודתה כי בכל סבבי הלחימה שהיו עד היום ההישגים הצבאיים היו מוגבלים מאוד, כי תמיד היינו עם "יד קשורה מאחורי הגב" - אין בכוונתנו להקים ממשל צבאי ברצועה ולפיכך אין לנו באמת תחליף לחמאס ולכן הפגיעה בו מראש היא מוגבלת. יתירה מכך, השיקום הצבאי בעזה הוכח כמהיר מאוד.
בנוסף הגישה הזו יצאה מנקודת הנחה שמלחמת "יש ברירה" היא רק עניין של החלטה שלנו לפגוע בצד השני מבלי לשקלל לגיטימציה ציבורית ישראלית ובינ"ל (שקיימות עקרונית במלחמת "אין ברירה").
הגישה הזו מעולם לא הניחה תוכנית סדורה של מה זה "נטפל בו" ובנתה אותה לאורך שנים כמו שנעשה מול חיזבאללה בלבנון. היא תמיד הפריחה אמירה זאת לחלל האוויר, אבל מעולם לא יצקה בה תוכן.
מתקבל הרושם העז שהגישה הזו אמרה – "נמתין לפתרון המדיני של שתי מדינות" והוא זה שיטפל בחמאס כניצחון הדרך החלופית לזו שלו. המתנה שנכשלה באופן קולוסאלי בשבעה באוקטובר.
בדבריו של תא"ל במיל' סתר, היה הרבה מן הגישה השנייה הזו שנסמכת כך מתברר על אותם אדני חשיבה, שלטענתי הם הקונספציה בהתגלמותה. כן, גם עתה.
וכל זאת, בטרם דיברתי על השיקולים האסטרטגיים הזירתיים שיש להביא בחשבון באימוץ הגישה הזו, שיקולים שאורן היה אחראי לגיבושם בתפקידו כראש החטיבה האסטרטגית בתקופה שקדמה לשבעה באוקטובר כולל המלצות למדיניות ביטחונית ואחרת, שכאמור כשלו מאוד במבחן המציאות.
מהיכרותי עם אורן, אני בטוח שכוונתו הייתה טובה, ואני גם מזדהה מאוד עם הגישה הגורסת החזרת החטופים קודמת לכל. אבל, אני סבור שהוא נכנע לגישה הבינארית החד מימדית של "או, או", איבד מעט מהראייה המערכתית מתוקף ישיבתו במטה החטופים, ונכשל שוב בקריאת הצד השני (חמאס), כשהוא מוביל לפתרונות של "פעם" שנכשלו פעם אחר פעם בעבר והובילו אותנו לשבעה באוקטובר, שבסיומן מתנוססת לה באופן ערטילאי גם המדינה הפלסטינית כפתרון שיסדר את הכל.
הטענה שלי היא שיש להחזיר את החטופים בהקדם ושיש גם למגר את חמאס עכשיו ולא בעתיד, ויש דרכים לעשות את "הגם וגם" הזה.
כלומר, יש למצות ככל הניתן את העסקה הנוכחית כולל הדיונים על שלב ב' והמשך הפעימות של שלב א'. עם זאת, בהסתכלות נכוחה למציאות בעיניים ולא מתוך משאלת לב המשותפת לכולנו, איני רואה אפשרות שחמאס ישיב את כולם גם אם יודיעו על סיום המלחמה הכולל. זוהי תעודת הביטוח והערבות שלו להמשך שלטונו והשפעתו גם מול הרש"פ (וחבל שהסוגיה לא עלתה בראיון).
יתירה מכך, אם חמאס נדרש להפקת לקחים מהמלחמה הזו, הרי שהוא ישמח להיפטר מהפן האזרחי של ניהול הרצועה (בוודאי כעת) ויחתור בכל כוחו למודל זהה לזה של חזבאללה בלבנון - יישות כושלת שבה הוא דומיננטי צבאית ופוליטית, ואף הסכם חיצוני במעורבות בינ"ל כזו או אחרת יכול יהיה להשפיע על התחזקותו.
וכאן בדיוק נכנסות שתי אופציות למיגור שלטונו של חמאס ברצועה כשהרעיון המוביל הוא "ייתור" (הפיכתו למיותר):
הראשונה, טיפול בשליט - חזרה ללחימה צבאית ולקיחת אחריות על חלוקת הסיוע ההומניטארי ברצועה ועל הממשק לאוכלוסיה העזתית (בסיוע האמירויות וחברות האבטחה האמריקניות) עד לייצוב מצב חדש ברצועה.
השנייה, טיפול בנשלטים - תוכנת ההגירה מרצון של טראמפ - לא לשטחי מצרים וירדן (הן בשל הקירבה לישראל והן בשל הסיכון לביטחון הלאומי של כל אחת משתי המדינות הללו), אלא למדינות אחרות (שבהן גם יהיה מעוניין יותר הציבור העזתי וירצה להגר) – ועל כך אפשר להרחיב רבות בטור נפרד.
הדוגלים בגישה ב' שהוצגה לעיל, מתנגדים לכל אחת משתי האפשרויות הללו בנימוקים שונים ומשונים חלקם לא ענייניים ("הזייה", "טירלול", "שליפה מהמותן", "לא ישים") מבלי להתעמת איתם בצורה שקולה ועניינית, אבל החמור בעיניי מבלי להציב אפשרויות מתחרות שיוכלו לשיטתם להשיג את ההישג הנדרש.
לצערי, הם מסתפקים באמירות כלליות שלרוב מבטלות דעות קיימות או אינן מספקות רעיונות קונקרטיים כיצד להתעמת עם המשך שלטון חמאס ברצועה, לבד מהתחושה המתקבלת שבראייתם חזרה למצב של עד השבעה באוקטובר אינה כה נוראית ובלבד שהפעם נשנה את מדיניות האכיפה (שזה כמו הילד עם האצבע בסכר).
מצב זה, למול ההבנה שמה שראינו בשבעה באוקטובר הייתה לוחמה דתית יוקדת (ג'האד) שלא ניתן לשוחח עימה או לחיות לצידה בצורה רציונאלית, הוא בעיניי לא מתקבל על הדעת ומשמעויותיו האסטרטגיות לישראל הן בלתי נסבלות.
סבור, שהגיעה העת, שכל מי שמבקש להפיל את שלטון חמאס "בהמשך" יחשוף ויגלה כיצד בתוכנית מסודרת ומהו האופק שאותו הוא מבקש לשרטט. משום מה נראה לי שזה יהיה פשוט עוד מאותו הדבר שהיה לנו עד השבעה באוקטובר – קרי הקונספציה השלטת, שעם הזמן וזיכרון הקהה גם תלך ותתחזק. אם לא ניתן – נראה לי שנכון יהיה להתנער מדפוסי חשיבה שנכשלו שוב ושוב ("מצעד האיוולת") ולבחון ברצינות יתירה פתרונות שונים ומערכתיים מבלי להיקלע לחשיבה בינארית שטחית ומסוכנת.
סא"ל (מיל') עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית בחטיבה האסטרטגית באגף התכנון בצה"ל וראש זירת צפון במודיעין זרוע הים