מחדל 7 באוקטובר מזכיר מבחינות לא מעטות את זה של 1973, מלחמת יום הכיפורים. בלי להיכנס כעת להשוואה מדוקדקת יהיה הוגן לומר שיש דמיון, לא זהות, באופן שבו עוצבה הקונספציה ובכישלון הפירוש הנכון של המודיעין הרב שהיה ברשות ישראל. מבחינות נוספות יש דמיון, לא זהות, גם בתוצאות המלחמה מבחינה צבאית, לאחר הלם ההפתעה והמחדל. ואולם חריג לשלילה בהקשר זה המצב כיום ברצועת עזה, בתום חודשים ארוכים של מלחמה. מבחינת ישראל, במצב זה אין יעד צבאי ברור, לא כל שכן יעד מדיני.

אולם ענייננו במאמר זה נוגע לחשיבה המדינית, שתכליתה ניצול ההישגים הצבאיים, ישירים או עקיפים, להשגת יעדים מדיניים שמשרתים את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. ככלות הכל, תוצאות המהלכים הצבאיים של מלחמת חרבות ברזל בחזיתות הלבנונית, הסורית והאיראנית הן טובות ומרשימות, אף אם לא היו חלק מרשימת היעדים בתחילת המלחמה. יתר על כן, הנסיבות האזוריות, ובמיוחד הבינלאומיות, בפרט בזירה האמריקאית, נוחות, בתנאי שתהיה חשיבה מדינית אסטרטגית וריאליסטית, שתדע לתרגם את הנסיבות החיוביות להישגים מדיניים. 

הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי בתקופת מלחמת יום הכיפורים, זיהה את ההזדמנות הגדולה לנצל מחד את ההפתעה והמחדל של 1973, ומאידך את ההישגים הצבאיים של ישראל לאחר ההלם בשתי החזיתות, המצרית והסורית, על מנת לקדם מהלכים מדיניים שהובילו בהמשך להסכם השלום הישראלי־מצרי ולהסכם הפרדת הכוחות עם סוריה. שניהם שרירים וקיימים עד ימינו, אף שישראל מאתגרת כעת את ההסכם עם סוריה. קיסינג'ר מנע מישראל את כיתור הארמיה השלישית המצרית מתוך הבנה שתבוסה מצרית נוספת לא תשרת את סיכויי השלום בין שתי המדינות. 

מה שחסר כיום הוא קיסינג'ר עכשווי שידע לנצל את המצב הנוכחי לקידום שלום ויציבות אזוריים. מדינות ערב שלהן הסכמי שלום ותיקים עם ישראל, ואלו שהצטרפו בהסכמי אברהם, משוועות לשימור יחסיהן עם ישראל. והיהלום שבכתר, סעודיה, המתדפקת על דלתות הסכם סעודי־אמריקאי־ישראלי. מדובר בנסיבות מיטביות שלא היו קיימות בעבר לקידום פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

קיסינג'ר עכשווי היה לוחץ על ישראל באסרטיביות ובקונסטרוקטיביות לגזור על עצמה איפוק, ענווה וריאליזם בהישגיה הצבאיים, כדי להתקדם בפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. מתקיים עתה אינטרס משותף נדיר, באזור ומחוצה לו, בענייני החלשה דרסטית של חמאס והזרם האסלאמי, וחיזוק החלופה הפרגמטית החילונית. נותר אפילו מקום לחשיבה יצירתית, מחוץ לקופסה, שתדחק החוצה חשיבה הזייתית, משיחית והרסנית. קיסינג'ר עכשווי היה מבהיר לישראל, במקל ובגזר, כיצד לגזור הישגים מדיניים ואסטרטגיים מכישלון קונספטואלי־אידיאולוגי ומהישגים צבאיים, על מנת לייצר מחר חדש ומבטיח. האם יפתיע קיסינג'ר עכשווי מעין זה?