את הביטוי "דתי נורמלי" טבע אורי אורבך ז"ל, שהיה חבר הכנסת ושר מטעם מפלגת הבית היהודי, ממשיכת דרכה של המפד"ל. אורי תיאר את הדרך שבה אדם דתי יכול לחיות בצורה טבעית, נורמלית, ולא קיצונית, ולשלב בין אורח חיים דתי לעיסוק בעניינים יומיומיים כעבודה, חברה, תרבות ועוד. בהשאלה, אני מבקשת כיום "ציונות דתית נורמלית".

המושג "ציונות דתית" נחטף על ידי מפלגה, שעל חלק מנציגיה שאני מכירה היטב אני יכולה להעיד שהם איכותיים, בעלי מידות אישיות מעולות. עם זאת, כמפלגה, הם בהחלט חטפו את רוח המגזר. רבים מאוד שמגדירים עצמם ציונים דתיים ממהרים היום להוסיף "אני מהמגזר, לא מהמפלגה". מובן שבמסה רעיונית מקיפה ניתן לדון בשונות שבין הציבור המגוון ובין רוח המפלגה. ניתן לנתח שונות זאת ביחס לתרבות, לאוניברסליות מול פרטיקולריות, לתחום המשפט בישראל ועוד. אני מבקשת להתייחס לשני תחומים חשובים ואקטואליים: היחס לחוק הגיוס והיחס לסדר העדיפות של מימוש מטרות המלחמה.

בתחום חוק הגיוס, עשרות צעירות דתיות מנהיגות כיום אלפי פעילות ופעילים של "שותפות לשירות", ודורשות גיוס לכולם. בני הזוג שלהן מגויסים כבר בפעם הרביעית והחמישית מתחילת המלחמה, והן נושאות עם המשפחה בנטל של מאות ימי מילואים בשנה. דרישתן לגייס ולשלב את המגזר החרדי בצה"ל מגיעה לא בגלל רגשות שליליים כלפי החרדים, אלא בגלל זהותן והשקפתן הציונית־דתית. על פי הסקרים, זו גם עמדתו של הרוב המכריע במגזר. בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא ש־72.5% מהציבור הדתי־לאומי מצדדים בגיוס חרדים. את הרצון הזה לא מובילה ולא מייצגת, לצערי, עמדה חד־משמעית של המפלגה הנושאת את שם המגזר.

התחום השני, המורכב, נוגע לסדר העדיפויות של השגת מטרות המלחמה. ראשי מפלגת הציונות הדתית מאיימים בפרישה מהממשלה אם יימשך שלב ב’ בעסקה לשחרור החטופים. ואילו רבים בציבור הדתי־לאומי רוצים להעמיד את שחרור החטופים בראש סדר העדיפויות הלאומי. רבנים, נשות הלכה, מנהיגות ומנהיגי ציבור, ובעיקר קהל דתי עצום, מגוון בהשקפתו הדתית ובעמדותיו המדיניות, קוראים להשבת החטופים מיד.

הזעקה שלנו על קדימות החטופים אינה מגיעה מחוסר הבנת המורכבות או מחוסר הבנת הסכנות בעסקת שחרור החטופים, וגם לא מרגשנות יתר. היא מגיעה מתפיסה ערכית, מסולידריות ומאחריות חברתית, ממבט רחב על האתוס של מדינת ישראל, ולדעתי, מערכי הציונות הדתית. ואני תמהה כיצד קול מרכזי במגזר לא ניכר בקולה של הסיעה? אינני מתייחסת רק להצבעת הסיעה, אני מכירה את כללי המשחק, אלא לקולות חד־ממדיים הנשמעים במפלגה. לכן, רבים כל כך מחפשים ציונות דתית מגוונת, שחיה בהרמוניה בתוך הזהות הדתית, הזהות הממלכתית והזהות האוניברסלית. 

הכותבת הייתה חברת מועצת העיר תל אביב־יפו וחברת המועצה הדתית בעיר מטעם המפד"ל