שני אירועים חמורים במיוחד שאירעו לפני כשבועיים מעלים תהיות על צורת החשיבה והתפקוד בצה"ל, ולאו דווקא ברמת הפיקוד הגבוה, אלא גם ביחידות שבשטח.
האם בשני המקרים השונים לא הייתה אפשרות לחזות את הסכנה מראש? והאם לא היה ניתן להיערך נכונה על מנת למנוע את האסון? ושאלת השאלות: האם צה"ל הפנים באמת את כל הלקחים הדרושים מאירועי 7 באוקטובר?
תמיד סברתי שיש בעיה קשה בתפקודו של צה"ל. לא בכושר הלחימה, אלא בהיעדר חשיבה בסיסית ובהיעדר נכונות להיערך נכונה למקרה שבו הערכת המציאות, כפי שגובשה בצה"ל, תתברר כשגויה. לפני 7 באוקטובר לא הוכנו שום עתודות לוחמה כדי להגן על תושבי העוטף למקרה שהקונספציה “חמאס מורתע", או “לחמאס אין ענין בהסלמה", שגויה. ננעלנו על הקונספציה הנוחה לנו, בלי שמישהו ישאל: “ומה אם אנחנו טועים?".
האירוע של התמוטטות המנוף מייצג מקרה כזה של היעדר חשיבה. באזור נושבות רוחות עזות, והמפקדים לא דאגו לקיפול המנוף. אף אחד לא סבר שאסור ליטול כאן סיכון. לאחר אירוע חדירת המחבל לפילבוקס, מתחם קבע שמשמש גם למגורי חיילים, אמר גורם צבאי כי ההערכה היא שהיו איסוף מודיעין ותצפית לימוד ארוכה של המחבל קודם לביצוע הפעולה. קשה להבין מדוע רק לאחר האירוע גובשה הערכה זו. ודאי שהיו איסוף מודיעין ותצפית מוקדמת. הנחת העבודה הבסיסית, שאותה יש לאמץ תמיד, היא שכל אימת שצה"ל מקים דרך קבע מתחם צבאי, הוא ישמש יעד לתקיפת מחבלים.
זה קל, התכנון קל, וההתקפות המסוכנות ביותר הן אלה שתוכננו מראש בהתאם למודיעין וללמידת שגרת ההתנהלות של היחידה הצבאית במקום. על בסיס הנחת עבודה זו יש לקבוע את היערכות היחידות הצבאיות המאיישות את כל מחסומי הקבע.
והיו אירועי טרור נוספים, שאחריהם שמענו תמיד ממפקדי צה"ל שהאירוע יתוחקר ושיופקו לקחים. עלינו להפיק את כלל הלקחים, ואף את הלקח האומר שצריך לחשוב קצת אחרת, כבר עכשיו, לפני אירוע הטרור או התאונה הבאים. יש בידי צה"ל מספיק חומרים שמהם ניתן להפיק לקחים לכל רוחב היריעה.
עלינו לזעזע ולרענן את כל הליך החשיבה בצה"ל, בכל דרגות הפיקוד וברמת כל היחידות. ייתכן מאוד שזו תהיה אחת ממשימותיו המרכזיות של הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר. האם הוא יוכל להניע את צה"ל כולו להתחיל לחשוב אחרת? זה יהיה מאוד לא פשוט. בסופו של דבר, הרמטכ"ל עצמו גדל וצמח בערוגות צה"ל. מישהו אמר פעם “צבא קטן וחכם", וזה כבש את הדמיון וגרם לצמצום כוחות היבשה. בדיעבד, התברר כי כל אלה שפעלו בהתאם לא ידעו לחשוב נכונה והולידו שרשרת של חולשות.
במשך עשרות שנים צה"ל גיבש תפיסת עבודה שלפיה אין צורך לפתח את יסודות ההגנה העצמית ברמת הפרט. חיילות וחיילי המפקדות לא אומנו בירי. לעיתים, לא ניתן להם נשק אישי. את כיתות הכוננות בעוטף, צה"ל פרק מנשקן, וחלק מנשק זה היה כלוא בנשקיות. ב־7 באוקטובר הדבר עלה לנו בחייהם של רבים.
מה שעומד כיום בפנינו אינו הפקת עוד לקחים מאירועים ספציפיים, אלא עניין עמוק הרבה יותר. שינוי בתרבות החשיבה הקיימת בצה"ל. אימון בחשיבה נכונה, לצד אימון בירי.
התרעות פיקוד העורף