קשה להישאר אדישים לנוכח השינויים הדרמטיים המתחוללים באזורנו. ביום ה־500 למלחמה, ראוי שניזכר בתנאים ובנסיבות שהובילו למערכה שבה ספרנו למעלה מ־1,800 חללים, לוחמים ואזרחים, כ־250 חטופים (שכ־70 מהם עדיין לא שבו הביתה), ואלפי פצועים ופגועים המתמודדים עם שיקומם.

השאלות הקשות נושאות בתוכן את אותו מטען גנטי, עם התשובות והפתרונות הדרושים, שכן בלעדיהם לא תהיה לנו הצלחה במערכה. אולי ננצח כאן ושם בקרב, אך נשוב במהרה למצב מסוכן, לא יציב, וכמובן לא נשיג את השקט והשלווה המיוחלים לדורי דורות.

בדור האחרון הפעילה איראן את שלוחותיה כנגד ישראל, שהובילו לסדרת סבבים ותקריות בצפון ובדרום, במקביל למרוץ חימוש אדיר בדרך לגרעין. ישראל הילכה אימים על עצמה, חיפשה שקט והכתה מעת לעת. במשתמע, היא דחתה את הקץ. זו אסטרטגיה שיש בה גם שמץ היגיון - לבדל את הרצועה מאיו”ש, ובזמן הזה להמשיך לבנות את הארץ והמדינה.

עם האכזבה רבתי מהניסיונות להשכנת שלום, הפכנו לאט אבל בטוח למדינה משוסעת ומקוטבת, מלאה בשנאת חינם, שיח אלים עד כדי חשש מהותי למלחמת אחים חלילה, ואיזונים ובלמים שהופרו במשך השנים בין הרשויות. ניסיונות לשיח נענו באטימות משני הצדדים. בשנים האחרונות, טרום המלחמה, היינו רחוקים בשאלת הסכסוך הישראלי־ערבי, אך גם בסוגיות כמו משילות, פשיעה, שוויון בנטל, מערכת המשפט, חלוקת משאבים ועוד. כך הגענו לתחתית המדדים כמדינה מתפתחת, והביטוי לכך מהדהד היטב בשאלת החוסן הלאומי הלקוי שלנו.

רבות מהסוגיות הנ”ל לא באו לידי הסדרה והסכמה ראויה, והן מעיבות ביותר עד היום. לא צריך ועדת חקירה כדי להעריך שהחוסן הלאומי והמצב הפנימי הם הגורם המרכזי למערכה וגם לכשליה עד כה. כך הגענו באוקטובר 23’ אל פי התהום. מאז ישראל אומנם זקפה את קומתה, אך מערכה עוד ארוכה עוד לפנינו, כלל החטופים שעדיין לא שבו, ונכונו לנו עוד מבחנים לא פשוטים ואף ימי אבל לאומיים.

איראן על שלל שליחיה היא עדיין איום משמעותי, אך נראה כי השאלה אינה רק אם נתחמש בעוד ועוד מטוסים וטילים ואמל”ח מתקדם ורב. האיום הגדול יותר הוא מבית. אף אויב לא יוכל לישראל אם תהיה חסינה פנימה ומגובשת בתוכה, במצב של פערים ועימותים מזעריים בין חלקיה. השלם הישראלי כבר הוכיח שהוא יכול להיות גדול מסך חלקיו.

ניכר כי כלל המגזרים בחברה הישראלית הפנימו במידת מה את הסכנות הכרוכות בחולשת החוסן הלאומי, ויש רק לקוות כי המגמה תתחזק. על כל אחד מאיתנו מוטלת המשימה. זו אינה רק אשמתו של ההוא מהמחנה השני, שלדעתנו מסכן את עתיד המדינה. עלינו להסביר, לפנות ולנסות לשכנע, בשיח, בקירוב לבבות, וגם בלחץ על נציגינו להגיע להסדרים והסכמות. בתפילת “שים שלום טובה וברכה על עמך ישראל”.

הכותב רס"ן (במיל'), שימש בעבר כבכיר בשב"כ, ממקימי צבא דרום לבנון וקצין ממשל באיו"ש וברצועת עזה