כנס הצופים השנתי התקיים בחודש שעבר באילת, לאחר שבשנה שעברה הוא לא התקיים בשל המלחמה. הכנס התמקד הפעם בנושא התקומה לאחר אסון 7 באוקטובר. את מושב הפתיחה, שהנחתה העיתונאית מיכל פעילן, פתח יו"ר ארגון הצופים, רז פרל. הוא הדגיש בדבריו את חשיבותם של ערכי התנועה ואת העובדה שארגון הצופים מוביל, ולא מובל.

בשיחה עם "מעריב" מדבר פרל על הפעילות הענפה של נוער הצופים מאז 7 באוקטובר. "ההתגייסות שלהם הייתה מעוררת השראה", הוא אומר. "מיד כשהבנתי את גודל האסון, הדבר החשוב בעיניי היה להנחות את ראשי השבטים שלא למנוע מבני הנוער שום פרויקט שירצו לעשות, כי עלינו להיות שם בשבילם".

פרל מספר בגאווה על הצעדה שארגנו בני נוער בארגון, תושבי הדרום, למען החזרת החטופים. זה היה אחד האירועים הזכורים ביותר של תנועת הצופים במהלך מלחמת חרבות ברזל. היו"ר מציין ששיתוף הפעולה ההדוק בין תנועת הצופים ובין רשויות מקומיות ברחבי הארץ תרם רבות למיצוי יכולותיהם ושאיפותיהם של בני הנוער בארגון. "הוכח שהיכן שיש שיתוף פעולה עם הרשויות המוניציפליות, התוצאה יעילה יותר", הוא קובע.

מנכ"ל תנועת הצופים, אלעד סנדרוביץ', מוסיף שהצעדה המדוברת היא רק דוגמה לעוצמה שיש לנוער הצופים. "אותו נוער שמנסים לצייר אותו כמכור למסכים מוכיח לנו שאם רק ניתן לו את הגב לעשייה, הוא יהיה שם בשביל החברה הישראלית", סנדרוביץ' טוען. "ואגיד יותר מזה: לא משנה לאן תלך, תמצא את הבוגרים שלנו בתנועה עושים חיל".

מסוגלים לכל
"ניצלתי עם משפחתי מטבח 7 באוקטובר. המחבלים היו על גג הבית שלי, ובמזל לא נכנסו אלינו", מספרת אלינור ביטון בריח מקיבוץ כפר עזה, ראש שבט כפר עזה בצופים. "אני לא אוהבת יותר מדי לספר על כך", היא מודה, "אבל זהו דבר שעל כל העולם לדעת. שידעו מה קרה בעוטף עזה ב־7 באוקטובר".

ביטון בריח שוחחה איתנו במהלך הכנס, לצד יוסי הצורף, מנהל מרחב הדרום של תנועת הצופים. שניהם מדברים על התקומה לאחר היום הנורא, וגם על שבט כפר עזה, שעבר טלטלה קשה. "כמנהל מרחב דרום, האתגר אחרי האסון של השבת השחורה היה כפול ומכופל. היה צריך לנסות ולמצוא דרך להמשיך את הפעילות של השבט ככל הניתן, אבל המצב היה רגיש מאוד, כשבני הנוער עברו אסון כבד כל כך, וחלקם איבדו חברים, או שחבריהם נחטפו לעזה", אומר הצורף.

ביטון בריח משתפת בקשיים: "זה באמת היה מצב בלתי אפשרי. גם אני, שניצלתי עם משפחתי, הייתי צריכה לעכל את הסיטואציה החדשה הזאת – אז תחשבו מה זה עבור נוער לעכל מצב כזה. זה לא מצב שהם צריכים להכיר בגיל כזה. לא בשום גיל, אבל במיוחד לא כבני נוער".
"אני חושב שאנחנו, כחברה, עוד לא הבנו את גודל האסון. ייקח שנים להבין איך ומה קרה שם", אומר הצורף.

"דווקא הצעדה הייתה נקודת מפנה חיובית", מעירה ביטון בריח. "היא הייתה בעיניי מפגן עוצמה מדהים של נוער העוטף בכלל ושל נוער כפר עזה בפרט. הם הוכיחו שהם מסוגלים לכל, ואנחנו, כמבוגרים, רק צריכים לתת להם גב ולהיות שם כדי לסייע להם".

גם בצפון הארץ התמודדו בני נוער עם אתגרים וקשיים במהלך המלחמה. "שבט הצופים של קריית שמונה חווה טלטלה קשה בעקבות המצב שנוצר. המשפחות שלהם התפנו לטבריה וגם לתל אביב, והיה צריך לשלב את ילדי הצופים בשבטים קיימים במקומות אחרים", מספרת אורלי בר, סגנית הנהגת צפון בצופים. "שבט דיזנגוף בתל אביב קיבל לא מעט בני נוער שהיו בשבט קריית שמונה, וזה לא דבר קל – ניהולית עבורנו, וחברתית עבורם. יש כאן גם ענייני ניהול, מדריכים שצריכים להתמודד עם שילוב חברתי של נוער שלא מכיר את האזור ואת האנשים, ועוד מתמודד עם שינויים רבים נוספים. זה לא פשוט בכלל".

יערה ירום מרציאנו, מנהלת מרחב צפון בתנועת הצופים, ממשיכה: "זה אפילו יותר מזה. לא רק שאנחנו, כמנהלים, היינו צריכים לסייע לשבטים שקלטו את בני הנוער לשלב אותם כראוי, זה גם שאף אחד לא ידע כמה זמן זה יימשך. נוסיף את העובדה שגם שנת הלימודים משחקת תפקיד חשוב פה, כי גם אם תהיה חזרת תושבים לצפון, מה שלשמחתנו קורה בסוף, לא כולם יעזבו את המרכז באמצע שנת הלימודים, בטח כשהנוער כבר השתלב בצורה כזאת או אחרת בבתי הספר במרכז. היה פה אירוע שבו תנועת הצופים, כמו כל החברה הישראלית, הייתה צריכה להתאים את עצמה לסיטואציה שהיא לא רצתה בה. אבל אני חייבת להדגיש איזה נוער מדהים יש לנו פה, בצופים. נוער שקיבל מפונים בזרועות פתוחות וסייע להם להרגיש חלק אינטגרלי משבט צופים שהם לא באמת חלק ממנו, אבל במהרה הפכו בו לבני בית".