"ישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני על האסטרטגיה הישראלית לחלופה שלטונית לחמאס בעזה נדחתה מסיבות פוליטיות וביטחוניות ובסופו של דבר התקיימה השבוע. לאחר הדיון שארך מספר שעות, יצאו המשתתפים מהחדר עם כמה מסקנות עיקריות. בישראל מבינים היטב: אם אתה לא בונה אלטרנטיבה – מי ששלט לפני המלחמה, הוא שימשיך לשלוט גם אחריה. או – וזה לא פחות גרוע מהישארותו של חמאס בעזה – יימצאו אלה שיחליטו בשבילנו וגם ידאגו לממש את רעיונותיהם בשטח. עושה רושם שראש הממשלה, למרות הטיעונים שעלו וחרף החששות שנידונו, לא ממהר לגבש ולקדם תוכנית ישראלית. מסתבר שאין לנו פתרונות טובים לקדם, ואת הפתרונות הרעים שמגיעים לפתחנו בשפע, צריך בעיקר להדוף לפני שינסו לכפותם עלינו".
שני משתנים קבועים בלבד נשארו מאז במשוואה: נתניהו במשרד ראש הממשלה ושלטון חמאס בעזה.
חכם, מה הוא אומר?
יש משהו שונה מאוד בסיטואציה העכשווית בהשוואה למציאות של תחילת 2024, והמשהו הזה לא מותיר לנתניהו ברירה, אלא לצאת מאזור הנוחות של דחיית החלטות ומשיכת זמן. שעון החול של ניהול שיחות על השלב הבא ברצועת עזה ושל הגעה לתוצאות - אוזל.
הנשיא האמריקאי טראמפ, בשונה מעם הנצח, לא מוכן לדרך ארוכה. אצלו "טיים איז מאני" – והמלחמה בעזה היא ממש לא אירוע יוצא דופן, מבחינת טראמפ הכלל תקף גם לגביה. מה שהלך מול ביידן, לא ילך מול טראמפ, כל שכן כשמדובר בזמן קצוב של מו"מ על תנאי סיום המלחמה בעזה.
חכם, כידוע, לומד מניסיונם של אחרים. כל בר־דעת שעוקב אחרי סרט המתח עם פוטנציאל לטרגדיה המתרחש בגזרת ארה"ב־אוקראינה־רוסיה, צריך לדאוג ולהסיק מסקנות לעצמו. הזמן הוא הכסף – גם כשמדובר בבעלות הברית, כמו אוקראינה. מה שבראייתו של ביידן היה "השקעה ארוכת טווח לשמירה על ערכי הדמוקרטיה" – מבחינת טראמפ הינו בזבוז כסף שזועק לשמיים ויש לעצור אותו אתמול.
תוכנית שיווקית
טרם ברור אם הניסיון יצלח וחמאס יהיה מוכן להמשיך להתנהל במתכונת הנוכחית מעבר לזמן שהוקצה בהסכם. מאידך, על פי הערכה של חלק מהגורמים המדיניים (כולל ראש הממשלה), סיכויי ההצלחה של המו"מ על שלב ב' אינם גבוהים, משום שחמאס לא יהיה מוכן לקבל את הדרישה הישראלית לפירוק מנשק, עזיבתם של בכירי הארגון את הרצועה וסיום מוחלט של שלטון חמאס בעזה.
על כן – כך מעריכים הגורמים הבכירים – בסבירות גבוהה עתיד המו"מ להגיע למבוי סתום, מה שיעניק לישראל לגיטימציה מלאה לחזור ללחימה, הפעם בפורמט אחר, שונה מזה שהיה עד הפסקת האש, עצים ואינטנסיבי, בתמיכה מלאה של ממשל טראמפ.
אולם גורמים נוספים בדרג המדיני חלוקים על הערכה זו וסבורים כי יש לייחס חשיבות ולהפנות את מלוא תשומת הלב למאמץ המשותף של מדינות ערב לייצר ולקדם מול ממשל טראמפ תוכנית חלופית לרצועת עזה.
יש מי שמתרשמים כי ראש הממשלה נתניהו סומך לחלוטין על הנשיא האמריקאי טראמפ, ועל כך שטראמפ ואנשיו שותפים באופן מלא לעמדה הישראלית שלפיה לא חמאס ולא הרשות הפלסטינית ישלטו ברצועת עזה. במציאות מומלץ לשמור על הזהירות והסקפטיות הנדרשות ולא לזלזל ביוזמה הערבית.
העובדה שהיום אנשי הנשיא טראמפ מיושרים עם ישראל באשר לעמדות הבסיסיות לגבי היום שאחרי, לאו דווקא מוכיחה כי גם בעתיד הקרוב יהיה הממשל עם ישראל בעניין זה ובאופן מלא. שורה של גורמים בישראל מצביעים על המאמץ המשמעותי ביותר של מדינות ערב לקדם את התוכנית השלטונית לרצועת עזה ומה שחשוב לא פחות - אם לא יותר, מעצם היוזמה הנגדית – לשווק אותה לטראמפ ולבכירי ממשלו.
מי שעוקבים אחרי המאמץ של העולם הערבי לקדם את רעיון הוועדה האזרחית כאלטרנטיבה לחמאס בעזה, סבורים כי אם בישראל לא יתייחסו ברצינות הנדרשת לתוכנית הערבית – זה עלול לעלות לנו בהפתעה לא נעימה במו"מ על שלב ב', וישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם העמדה המשותפת בעד פתרון הוועדה האזרחית של כלל הגורמים. אם התוכנית הערבית תבשיל ותשווק בבית הלבן, יהיה לישראל קשה להתנגד לה, שלא לדבר על חזרה ללחימה.
את הרעיונות לעזה שעולים בדיונים ובפורומים שונים אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: הרעיונות שאין להם היתכנות מעשית בדרך כלל הולכים הכי טוב בתקשורת ומייצרים כותרות (ומדי פעם גם שיחות קשות בינינו לבין בכירי הממשל האמריקאי); ואלה שדווקא בני ביצוע, רק שהבעיות הכרוכות בהם עולות על הפוטנציאל החיובי.
התרעות פיקוד העורף