כאן המקום לשאול: איך ולמה דווקא בנט נתפס כמי שראוי ומסוגל להוביל את מדינת ישראל בשעותיה הקשות ביותר? מתברר שבשנת כהונה אחת, מיוני 2021 עד יוני 2022, הותיר בנט חותם חיובי של מנהיגות, כשהוכיח יכולת ניהול מצוינת ונטולת אינטרסים צרים. בעיקר הוכיח בנט שהוא מסוגל לחבר בין עמדות ימין ושמאל כדי להצעיד את המדינה בערוגות הדמוקרטיה. מצביעי מרכז ושמאל רבים מצהירים היום שלא יהססו להצביע לבנט אם יתמודד מול נתניהו, אף שבנט לא הסתיר מעולם את עמדותיו הימניות, ואף שהוא ידוע כמי שהיה מקורב לפורום קהלת שמזוהה במידה רבה עם ההפיכה המשטרית.
ראוי להזכיר לכל מי שתומך בבנט, שהאיש כשל כישלון חרוץ בבחירת האנשים למפלגתו. עידית סילמן, עמיחי שיקלי וניר אורבך הפילו את הממשלה שלו. אבל יותר מכך אמורה להפריע לתומכי בנט שתיקתו המתמשכת, בעיקר בשעות קשות אלה, לנוכח המצב במדינה ותפקוד הממשלה. מצופה מבנט, אם הוא מתכוון להתמודד על ראשות הממשלה, להתייצב מול הציבור, להשמיע קול, להביע דעות ועמדות – אחרת הוא ילך בדרכם של גנץ ולפיד. כולם זוכרים איך גנץ נסק בסקרים בתחילת המלחמה, והיכן הוא ולפיד נמצאים בסקרים היום.
הציבור הישראלי, שרובו מאס בשלטון הכישלון של ממשלת הימין בראשות נתניהו, כמהּ למנהיגות שונה, שעניינה העיקרי הוא שיקום המדינה והעם וחזרה לפסים שפויים. מנהיגות אמיצה, שאינה מסתתרת מאחורי מילים חסרות כיסוי ובעיקר אינה פועלת מאינטרסים פוליטיים והישרדותיים.
התרעות פיקוד העורף