בין וושינגטון לתל אביב: האם טראמפ באמת בצד של ישראל? | ד"ר נחמן שי

בין ישראל לבין ארה״ב שוררת לכאורה תמימות דיעות מלאה. ראש הממשלה שחזר משבוע ימים בוושינגטון חולק את רשמיו מעל כל במה, כולל בית המשפט. דומה שמעולם לא חש כל כך את ההבדל בין איגרא רמה - וושינגטון ובירא עמיקתא, בית המשפט המחוזי בתל אביב.

הצלחת הביקור הקרינה גם על מפלגות הקואליציה ובעיקר על מפלגות הימין. בחוגי הימין בעיקר, אבל לא רק, השתררה אווירת אופוריה, הבשילו התנאים, הם חשים, להגשים את חלומותיהם הגלויים והסמויים, בהם סיפוח יהודה ושומרון וגירוש תושבי עזה משטח הרצועה.

הגדיל לעשות שר הביטחון  שהקים מינהלת מיוחדת לעידוד ההגירה ואפילו נזף בראש אמ״ן על שהעז להציג תסריט לפיו הצעותיו של הנשיא דונלד טראמפ מתסיסות את האוכלוסיה באיו״ש. דברי הנשיא על עזה היו כשמן בעצמותיהם. מה עוד צריך אם ״הוא״ אמר? מי אנחנו שנתכחש לדברים, הם אומרים, מבלי להצניע חיוך. אכן, ימות משיח, או כדבריה של השרה סטרוק, קרה לנו נס, אין מה לדבר.

חבורת הצעירים שמלווה את גיבורו החדש, אילון מאסק, מתנפלת על התקציבים הפדרליים ועושה בהם כבתוך שלהם. החלטות אחרות שלו כללו גירוש מהגרים לא חוקיים, פיטורין של תובעים משפטיים שהיו מעורבים במשפטיו של הנשיא ובסוף השבוע הוא גם שלח לדרכו את יו״ר המטות המשולבים ובעקבותיו פוטרו עוד בכירים בצבא האמריקאי. הרשימה היא ארוכה, מדי כמה שעות נחתמים עוד צווים נשיאותיים. הנשיא עצמו נוהג בחופשיות רבה, נהנה מההצגה הגדולה ומתקשר עם התקשורת, כפי שלא עשה מעולם.

הנשיא האמריקאי פועל בשיטת ״שגר ושכח״, שיגרת והמשכת ליעד הבא, או דימוי מעולם השחמט, ״נגעת, נסעת״, ביצעת מהלך והמשכת הלאה, מבלי להביט לאחור. טראמפ יודע כי הוא מותיר סערות אחריו, אבל במהומה שנוצרת, יכולים  לקרות דברים טובים ורעים הכל קורה, כאשר מנערים מערכות ומזעזעים. 

ולכן, כל מומחה לטראמפ, יש רבים כאלה, יגיד כי יש הגיון ב״שיגעון״. הוא מג’נג’ל בכדורים רבים, אחד או שניים יפלו, אחרים ישארו באוויר והמשחק ימשך. כך היה גם בקדנציה הראשונה שלו, אם כי בפחות דרמטיות ובפחות נחישות. זהו טראמפ החדש. הוא מהיר, יש אומרים, חפוז, אבל מקפיד לנצל את מימד ההפתעה להכות ביריביו מכל הכיוונים בטרם יתאוששו. 
 
אחד הנשאים המורכבים והמסבוכים שהמתינו על שולחנו של הנשיא היה מלחמת רוסיה - אוקראינה. טראמפ ירש מג'ו ביידן את המלחמה הזו והחליט לסיים אותה. הוא עקבי.

כל דבר שביידן עשה, הוא יעשה ההפך. כבר בסיבוב הראשון בבית הלבן הוא הסתייג מהנשיא זלנסקי. בעיקר כעס עליו כי לא נענה לדרישתו לנקוט צעדים כנגד ג’ו, בנו של הנשיא ביידן, בשל עסקאות שעשה באוקראינה. טראמפ לא שוכח ולא סולח. הוא המתין 4 שנים כדי לחזור לוולודימיר זלנסקי.

השיחות המוקדמות  בין השניים  לא הועילו, טראמפ מעדיף ״לסגור״ עניין עם פוטין, בין השאר כדי לחזור לעולם דו קוטבי, בסגנון המלחמה הקרה. זלנסקי ואוקראינה מונחים שם באמצע, סתם מפריעים. גם בנות הברית (?) האירופאיות נדהמו, הן לא ציפו למיפנה החד במדיניות החוץ האמריקאית, אבל טראמפ כבר הבהיר בעבר כי אם השותפות האירופאיות מעוניינות, שיכניסו את היד לכיס ויממנו את נאט״ו וגם את מלחמת אוקראינה…

ישראל עוקבת בענין רב אחר מלחמת אוקראינה - רוסיה. זהו מבחן למטרת העל של ארה״ב מאז מלחמת העולם השניה, לתמוך במדינות דמוקרטיות ובהליכים דמוקרטיים במדינות שמשתחררות ממשטרים סמכותניים, תחילה, אכן, ארה״ב חשה לעזרתה של אוקראינה ויחד עם עמידת הגבורה של העם האוקראיני הפלישה הרוסית נבלמה ואף ופגעה קשות ברוסיה. 

בעימות הישראלי- איראני וכנגזרת, התמיכה המאסיבית של איראן באויבי ישראל, יש קווי דמיון לעימות באירופה וממילא נשאלה השאלה, מה תעשה ארה״ב בהנהגת טראמפ, אם יחריף וילך, האם תתייצב מיד לצד ישראל או תחפש גם פה פשרה עם איראן ובנות בריתה, רוסיה וסין. ארה״ב עשתה זאת ובגדול בתחילת המלחמה, אבל עידן ביידן הסתיים. שאלה גדולה מונחת פה, האם שוב תנהג כך ארה״ב.

בימים הראשונים לכהונתו היה טראמפ נחוש והחלטי , ככל שניתן, אבל די מהר, שיגר ושכח. הוא סייע בגדול לקידום עיסקת החטופים אבל גם הציע חזון דמיוני ולא ריאלי לעזה ולתושביה. אחר כך הוא קבע כי ״מה שיעשה נתניהו מקובל עלי״, זה סוג של גיבוי, אבל גם פתח לפרשנות, ומה אם ״לא יהיה מקובל״, ואולי פתאום יתערבו אינטרסים אחרים? רוסיה? איראן?

פרשני טראמפ, גם כותב שורות אלה, רואים סימנים כאלה ואחרים והפרשנויות בהתאם. אבל לישראל ומנהיגיה, נתניהו בראשם, זאת שאלה מכרעת. האם דיננו יהיה כדין אוקראינה? האם גם אנחנו ננטש ברגע ההכרעה? את טראמפ  אי אפשר לקחת  כמובן מאליו. הוא מפתיע ועשוי להפתיע. 

מומלץ קורטוב ואפילו יותר של זהירות. לא יזיק. לא יפריע.

ד״ר נחמן שי הוא דיקן ההיברו יוניון קולג’, לשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל, חבר ״מפקדים למען ביטחון ישראל״.