הדרישה לחקור בדחיפות את אירועי שואת העוטף חיונית ומוצדקת. סביר כי הגורמים למצב שבו התרחש האסון עדיין קיימים ומשפיעים על התנהלות הדרגים המדיניים, הביטחוניים והמשפטיים, כך שיש לבודדם ולנטרלם בטרם ינחת עלינו אסון נוסף. השאלה, אם כך, איננה אם לחקור, אלא איך לחקור ומי יחקור.
רבים, גם בציבור, רואים במינוי של עמית עיוות של החוק, והחשד להיעדר ניקיון כפיים של עמית ומלביניו מרחף כעננה עכורה מעל ראשו של הנשיא החדש.
מעבר לכך, התנהלותו האקטיביסטית של בית המשפט העליון והתחושה שהרשות השופטת הפרה את האיזון בין הרשויות ומתערבת בכל החלטה של הדרגים הביצועיים פוגעות באמון ההכרחי של הציבור בבית המשפט. בשל כך, כל מינוי של שופט עליון לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית אינו מתקבל על הדעת, ואם יקרה, תוצריה של הוועדה הזו יתקבלו בחוסר אמון בציבור והקיטוב החברתי יימשך.
החקירה שיבצע המנגנון אמורה להתמקד בשישה ובשעה באוקטובר, ימים ולילות שבהם נעשו או לא נעשו פעולות והתקבלו או לא התקבלו החלטות שקשורות לאסון. בעניין "הקונספציה" ששררה טרם האסון יש לזכור שהצבא אמון על אבטחת הגבולות בכל מצב, עם או בלי קונספציות.
יש והיו בידי צה"ל כל הכלים לסיכול מתקפת המפלצות מעזה, ומה שקרה בפועל נראה כמנוגד להיגיון. אם פעולת הסיכול המצופה הייתה מתממשת, איש לא היה מתעסק בקונספציה כלשהי.לכן יש לחקור, ומהר. חקר האמת, הצפת הגורמים לאסון, הפקת לקחים ומסקנות – הדברים האלה בנפשנו. טיוח ימיט עלינו את האסון הבא.
התרעות פיקוד העורף