יום המשפחה שחל היום ונקבע בישראל בל' בשבט, נועד לציין את חשיבות המשפחה ולחזק את הקשרים המשפחתיים. "יום המשפחה" החל כ"יום האם", וצוין לראשונה בשנת 1947 ביוזמת אגודת "עזרה" לנשים יולדות.
בשנת 1951 הוחלט שיום פטירתה של הנרייטה סאלד, מייסדת ארגון הדסה, שהיוותה דמות אם לרבים מהילדים שעלו לארץ ללא הוריהם, ייקבע כ"יום האם". בשנות ה־90 שונה כאמור שמו של היום ל"יום המשפחה", כדי להדגיש את חשיבותם של כלל בני המשפחה.
כפי שאנו רואים מההדגשים השונים במהלך השנים, יום המשפחה עבר גלגולים שונים, וזאת גם במענה לאתגרים ולשינויים במבנה המשפחה בעידן המודרני. מערכות היחסים במשפחה השתנו באופן דרמטי – משפחות חד־הוריות הפכו למאורע שכיח, ונפתח מקום להתארגנויות אחרות, כגון זוגות חד־מיניים.
יום המשפחה מעניק הזדמנות לדון בהיבטים אקטואליים כמו זכויותיהן של משפחות שונות, דיון בנשים המשלבות קריירה ומשפחה, חלוקת תפקידים משתנה ואחרת ממה שהיה מקובל בעבר, משפחה גרעינית מול משפחה מורכבת ומורחבת, ועוד. יום המשפחה צריך לעורר שיח על סוגיות, ולעודד חשיבה על דרכי התמודדות של משפחות גם עם אתגרים כמו חינוך, יוקר המחיה ושוויון מגדרי.
נדמה ששום דבר לא הכין אותנו לעסוק ביום המשפחה בעידן מלחמות כמו זו של חרבות ברזל: על תפקיד המשפחה בעת חירום, על השבר העמוק שאירע לילדים ולמשפחות בעקבות האסון ועל תמיכה משפחתית נדרשת.
40 ילדים נרצחו (ובהם כפיר ואריאל ביבס) 42 ילדים נחטפו לרצועת עזה, 20 ילדים נותרו ללא שני הוריהם ו־96 ילדים התייתמו מהורה אחד. 19,407 ילדים הוכרו כנפגעים בגוף או בנפש. מאות רבות של נופלים נוספו למניין חללי מערכות ישראל, ולהם נוספו מאות יתומי מלחמה.
חומרת המצב הובילה לקבלת הצעת חוק לקביעת "יום משפחות היתומים", שיצוין בדיון מיוחד במליאת הכנסת, בוועדותיה, בבית הנשיא ועוד. נדמה שאי אפשר השנה להפטיר כדאשתקד ולציין כרגיל את יום המשפחה. לפיכך ישנם מספר נושאים שעליהם יש לדבר עם הילדים ואף לפעול במידת הצורך.
פגיעה בחיי משפחה תקינים: בעשרות אלפי משפחות המלחמה שיבשה ועדיין משבשת את שגרת היומיום. היפרדות מהורה מגויס עלולה להוביל להיעדר תחושת יציבות משפחתית ועלולה להותיר טראומות רגשיות. הפחדים, הפסקת הלימודים ונטישת הבית של משפחות מהצפון ומהדרום יוצרים מצב של חוסר ודאות ועלולים לפגוע במערכות יחסים במשפחה.
התגברות על טראומות: בני משפחה רבים שנפגעו בשדה הקרב עלולים להישאר עם זיכרונות קשים או עם פוסט־טראומה. הדבר משפיע על איכות הקשר המשפחתי, על יכולת ההבנה ההדדית ועל היכולת לתפקד כיחידה משפחתית יציבה. נדרשת גם ביום המשפחה יותר מודעות לתמיכה ולסולידריות כלפי בני משפחה שמפנים זמן לשיקום הרגשי והפיזי.
הגברת התמיכה ההדדית: אחד ההיבטים המרגשים במצבי מלחמה הוא התחזקות הקשרים בתקופות קשות. יש משפחות וקהילות שעוברות משבר, ויש כאלו שעוברות תהליכי התחזקות וקרבה בעת מלחמה. יש בני משפחה וקהילה המוצאים עצמם תומכים אלה באלה ומגלים דאגה וערבות הדדית. יום המשפחה עשוי לשמש כזמן לעצור ולהתבונן באור החדש שנובע מקשרים אלה.
משפחות שנפגעו ישירות: אובדן בן משפחה, חייל או שכן, הורה או חבר, יוצר חור עמוק שמלווה את המשפחה במשך שנים. במקרה כזה אי אפשר לשמוח ולחגוג כבעבר את יום המשפחה. ציון היום יכול לשמש ככלי זיכרון לערכים שהיו חשובים לאותו אדם, וכזמן של עצב וכאב עבור בני המשפחה שנותרו מאחור.
המורכבות הרגשית והחברתית של משפחות, והטראומות האישיות החדשות שבני המשפחה חווים מהמלחמה, מובילים אותנו לחשוב מחדש על משמעות יום המשפחה, ולהתייחס גם לסוגיות מאתגרות יותר – כאב, חוסן, צער ותקווה בהתמודדות עם מציאות חדשה שנכפתה על משפחות רבות.
הכותבת היא לשעבר יו"ר "אמונה", תנועת נשים דתיות ציוניות