בעתיד - נצטרך לגבש מדיניות שונה למקרים של חטיפה | אוריאל לין

אין יותר מקום או מרווח לטיעונים, הסברים ועכבות. את עסקת החטופים, שלב ב', יש לסיים מהר, בפרק זמן של שבועות. אחרת, תהיה פה רעידת אדמה לאומית שלא הייתה כמוה עד היום, אפילו לא לאחר מלחמת יום הכיפורים. שבר לאומי עמוק, שאותו לא חווינו בעבר, שקשה להעריך אם ניתן יהיה לרפא בעשרות השנים הבאות. קלון וחרפה ירבצו לנצח על ממשלה שתעכב את השלמת שלב ב' בעסקת שחרור החטופים, ואין זה משנה מאילו טיעונים.

לא רק חמאס רוצה הפסקת אש. גם ישראל זקוקה לזה. כל מי שאומר "נגמור את עסקת החטופים ונחזור להילחם בחמאס" אומר דברי הבל. קשה להבין אם מי שאומר זאת מבין את האווילות הטמונה בדבריו, או שהוא עושה זאת למען פוזה פוליטית. בכל מקרה, אלה בדיוק אותם פטפוטים ואותן הצהרות הפועלים נגד סיום שלב ב'.

אפשר לומר על חמאס כל שנרצה. הוא זוועתי, הוא מפלצתי, חיי התושבים ברצועת עזה אינם חשובים לו, והקורבנות בשורותיו אף הם אינם נחשבים בעיניו. אבל דבר אחד אי אפשר לומר: שהוא מטומטם. אנשי חמאס מבינים היטב את העוצמה שבידיהם, בהחזקת החטופים. הם לא יחזירו את החטופים כדי שנוכל לחדש נגדם את המלחמה ולהשמידם ביתר קלות.

גם אמירות על חידוש הלחימה כאלטרנטיבה לסיום שלב ב' הן דברי חוסר אחריות משווע שטבולים באטימות. במידה רבה, עד כה, מיצינו את היכולת הלאומית שלנו בהשמדת חמאס. אין לנו אופציה לחדש את הלחימה שתוצאותיה מאוד לא ברורות לאחר ששילמנו מחיר גבוה מאוד במשך שנה וחמישה חודשים כמעט. אנחנו נמצאים עכשיו על מסלול של סיום הלוחמה בדרך ההגיונית היחידה: יצירת אלטרנטיבה לשלטון חמאס בצד שיקום הרצועה. אי אפשר להטיל יותר על חיילי המילואים תקופות שירות שנתי של 60 יום, 90 יום, 120 יום, או 300 יום, בעוד הקואליציה מתחמנת כדי לא לשתף בעול את החרדים. בעולם כולו אין לנו שותפים לחידוש המלחמה, ואם יש לנו כאלה בישראל עצמה, הם במיעוט.

צריך להיות ישרים עם עצמנו ולהודות: אי־סיום הלוחמה באפריל 2024 אפשר לנו להשמיד חלק גדול מחמאס ולהשיג יתרונות רבים. אך באותה נשימה גם חייבים להודות: זה נעשה תוך סיכון חייהם של החטופים. ממשלה שכמו צבאה המפואר הפקירה את חייהם של תושבי העוטף וניהלה את המשך המלחמה במחיר חללים רבים משורות צה"ל, חייבת כיום, מעל לכל אינטרס אחר, להביא לשחרור החטופים כולם, עד האחרון שבהם באמת. זו לא חובה מוסרית. זו חובה עליונה ומוחלטת. אין אינטרסים לאומיים העדיפים על מטרה זו.

בעיניי, ברור מה צריך להיעשות: המשך הפסקת האש עד לסיום מוחלט של ביצוע ההסכם; יציאת צה"ל מהרצועה כולה; התחייבות ברורה לאי־חידוש הלחימה לתקופה קצובה; הקמת פדרציה של מדינות ערב הגדולות, שתיטול את השלטון בעזה, בד בבד עם שיקום הרצועה; קבלת ערבויות נאותות לכך שלא תורשה בנייתו של חמאס מחדש.

אפשר שלא לאהוב את הכתוב כאן. אפשר לראות בזה תבוסתנות. אבל זה מה שאנחנו חייבים לעשות, ומותר להניח כי נעשה. ומוטב שלא נשחק ברגשותיהן של משפחות החטופים. בעתיד נצטרך לחפש דרכים אפקטיביות ומתוחכמות יותר להתמודד עם איום חמאס. הדבר יחייב גם גיבוש מדיניות שונה למקרים של חטיפה.