התפוצצות הפגישה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימור זלנסקי בשידור חי היה אירוע טלוויזיוני היסטורי. מעולם הציבור לא ראה במי עיניו מה שקורה לעיתים מאחורי הקלעים בחדרים סגורים בשיחות מדיניות בין מנהיגים. הדרמה הטלוויזיונית שזלגה החוצה לעיני העולם כולו הביאה את כל הפרשנים והעיתונאים להתייחס לאירוע ולהביע את דעתם.
כצפוי, רוב גדול של הפרשנים והעיתונאים הישראלים מיהרו לאמץ את גישתם המוכרת של תפיסת המציאות בצורה דיכוטומית: לטובים ורעים. שחור לבן. חוסר יכולת או הרצון או גרוע מכך חוסר ההבנה של רבים מהם שהמציאות מורכבת, מסובכת ולא ליניארית. וכך שוב התגלה שרוב הסיקור הישראלי בנושא המחלוקת המתוקשרת בין טראמפ לזלנסקי חשפה רדידות ועליבות מחשבתית.
כצפוי, רוב העיתונאים מהמיינסטרים בישראל התייצבו מיד לימינו של זלנסקי, החלש, ותקפו בזעם והתנשאות את טראמפ החזק. הטיעון המרכזי של כל מי שצידד ותמך בזלנסקי היה טיעון מוסרי ולא חלילה טיעון מדיני. אותם עיתונאים ופרשנים התייחסו לאירוע כמנותק מהמציאות הגלובלית. מבחינתם זלנסקי צודק קודם כל כי הוא החלש. לא עניין את תומכי זלנסקי שמלחמת אוקראינה-רוסיה נכנסת לשנתה השלישית. לא הזיז להם שמאות אלפי אנשים נהרגו במלחמה זו. לא הרשים אותם שלזלנסקי אין הצעה ריאלית לסיום המלחמה. הם עם זלנסקי כי הוא החלש.
אגב, הגישה של חלוקת העולם לחזקים וחלשים ותמיכה בחלשים בגלל חולשתם מאפיינת את הגישה הפרוגרסיבית. הסיבה שהפרוגרסיביים תמיד בעד מיעוטים, ללא קשר למציאות או למעשי המיעוטים, היא בגלל שהם חלשים. ולכן, הפרוגרסיביים תמיד יתקפו את החזק ללא קשר למעשיו או עמדותיו. כך, גם עם העיתונאים והפרשנים הישראלים שחיזקו את זלנסקי. הם אימצו, ייתכן בלי משים, את הגישה הפרוגרסיבית שבפשטות טוענת אם את/ה חלש/ה סימן שאת/ה צודק/ת.
הכינויים שאותם עיתונאים ופרשנים הדביקו לטראמפ תואמים את חוסר ההבנה המדינית שלהם את המציאות. דיקטטור. פשיסט. סכנה לאנושות ועוד שאר ירקות. משום מה הם התעלמו ממשפט מפתח אחד שנאמר על ידי הנשיא טראמפ תוך כדי ויכוח עם זלנסקי. טראמפ האשים את זלנסקי בחרחור מלחמה ואולי אף בהבערת הסכסוך למימדים שיכולים להניע מלחמת עולם שלישית. כמובן שאותם עיתונאים ומומחים מזלזלים בטיעון זה, הם הרי אנשי שלום. הם הרי דוגלים במשא ומתן. הם הרי בעד דיפלומטיה ונגד מלחמות. הבעיה שלהם, שהם כלל לא מבינים מה מניע את העולם המדיני.
בניגוד למחשבה הילדותית שלהם כאילו המוסר והערכים הנעלים שבהם הם מאמינים הם שמכתיבים את העולם המדיני, בפועל, כל מי שעסק בתחום המדיני ולא רק כתב או פירשן את התחום הזה, יודע גם יודע שהאינטרסים הם שקובעים את עמדת המדינה ועמדת מקבלי ההחלטות. העובדה שיאיר לפיד ועוד אי אילו מקבלי החלטות ישראלים, חובבנים או תמימים, מספרים לכולם כמה המוסר והערכים הם שמדריכים אותם בקבלת החלטות, נועדה למצב אותם תדמיתית כמנהיגים ערכיים מורמים מעם. אל תקנו את הפוזה המתייפייפת הזאת. בעולם המדיני הציני, הקר והמנוכר עדיף שמקבלי החלטות, שדואגים בראש וראשונה למדינתם, יפעלו בראש וראשונה על בסיס אינטרסים.
העובדה שמדינת ישראל הולכת יד ביד עם טראמפ, מצביעה באו"ם לפי שיקולים אינטרסנטים שלנו היא שמאפשרת לנו לקבל מהנשיא האמריקאי חימושים וסיוע צבאי בשווי של למעלה מעשרה מיליארד דולר. היא שמעניקה לנו רשת ביטחון באו"ם נגד הצבעות עוינות נגדנו במועצת הביטחון. היא שמעניקה לנו עוצמה מול יתר המדינות במזרח התיכון. היא שנותנת לנו את היכולת לקדם את המטרות והאינטרסים החיוניים ביותר שלנו.
אז נכון שזה נראה קצת פחות מעודן. נכון שבעולם אוטופי ניתן היה לקבל החלטות אחרות. אבל אנחנו לא חיים בעולם פנטזיונרי, אלא כאן במזרח התיכון עם ערימה של אויבים שמצהירים בוקר, צוהריים וערב על רצונם ושאיפתם להשמיד אותנו. באופן אישי אני מעדיף שמקבלי ההחלטות ידאגו לביטחונה, שלומה ועתידה של המדינה, ופחות לשאוף לנצח בתחרות 'מיס עולם'. אין לי אלא לצטט את דבריו של מנחם בגין שאמר בנושא אחר אך בהקשר זהה, ואם יהיו כמה יפי נפש שיחלו לעקם את האף שלהם, אז שיהיה להם אף עקום.
התרעות פיקוד העורף