השבוע הגיעו הכנסת והיו”ר שלה לשפל חדש, שכמותו עוד לא ראינו: משפחות חטופים והורים שכולים הורחקו באלימות מזעזעת, רק כדי שדרישתם להקמת ועדת חקירה לא תפריע, חלילה, לנאומו ההזוי והכעוס של ראש הממשלה.
מה עובר בראש לאנשים כמו אמיר אוחנה, שמאפשר להם להתייחס כך למשפחות החטופים והנופלים? מהו הסידור בראש, שמאפשר לאנשים כמו סטרוק, פינדרוס, רוטמן, שיקלי וסון הרמלך (שלא לדבר על בן גביר וסמוטריץ’) להיות כל כך ערלי לב כלפי משפחות אלה, לומר להם דברים מסוג “יאללה יאללה” (פינדרוס), “תקצרי” (ביטן), “את שוחררת כי אני הרמתי את היד בעד השחרור שלך” (סטרוק)?
אתה תוהה, מהו המנגנון הנפשי שמאפשר לשרים ולחברי כנסת מהקואליציה לעמוד מול הורים המתחננים על חיי בניהם המורעבים, הגוועים, הכבולים בשלשלאות, ולדבר אליהם בביטחון ובאדנות, כשהם יודעים שבעצם התנגדותם להסכם החזרת החטופים הם חורצים את גורל הבנים למוות בייסורים?
הרי זה מנוגד לגמרי לטבע האנושי. אמפתיה היא תכונה מולדת אצל בני אדם, עניין אבולוציוני שנועד לסייע לפרט בהישרדותו בתנאי הקיום הקשים. אז לאן נעלמה האמפתיה האנושית, הבסיסית? האם זו השררה וכל הכסף־כוח־כבוד שמאפשרים למתנגדי ההסכם למיניהם לנקוט עמדה כל כך אכזרית? האם זהו “אפקט העדר” אצל כל כלי השרת של נתניהו, שמבקשים להראות כך את נאמנותם למנהיג העליון? או שמא זו התנשאות של “אתה בחרתנו”, של שליחי התורה המשיחית?
נראה שסמוטריץ’, סטרוק, סופר ושות’ שכנעו את עצמם שהם פועלים כביכול למען “מטרה גדולה יותר”, שמצדיקה את הקרבתם של צעירים חטופים. הם, לכאורה, מצילים בכך את עמישראל מהאסון הבא, תוך שהם מקריבים את הבנים בשבי על מזבח האידיאולוגיה.
יש גם אלה ששכנעו את עצמם שמשפחות החטופים, מטה החטופים ועינב צנגאוקר הם “הסמול”, שבאים במכוון לעשות “קמפיין דה לגיטימציה” לממשלה ולעומד בראשה. העובדה שרבים ממשפחות החטופים מעידים על עצמם שבאו ממחוזות הימין לא מבלבלת אותם, ולא מעניין אותם גם אלי שרעבי, שזעק בריאיון המטלטל: “זה לא עניין של ימין או שמאל, זה עניין של ישר”. שטראמפ ישמע אותו, הם עסוקים מדי.
ומעניין שרוב המתנגדים להסכם הם אנשים חובשי כיפה ושביס, שגדלו מגיל אפס על מצוות פדיון שבויים ועל “כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו”. למי מהם ששכח, בתלמוד (סנהדרין, ע”ג) כתוב במפורש: “מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר ‘לא תעמוד על דם רעך’”. בנינו טובעים, נגררים על ידי חיות ומותקפים על ידי ליסטים, וכל אלה עומדים על דם רעיהם. ואנחנו, אנה נוליך את האימה והחרפה.
התרעות פיקוד העורף