ואולם נראה שבחודשים האחרונים, בחסות המלחמה, "הרפורמה המשפטית" נמשכת, אך כעת נוספה לה מוטיבציה נוספת ואולי אף חזקה יותר: לא רק הגדלת כוחה של הממשלה על חשבון הרשות השופטת, אלא גם שמירה על שרידותה של הממשלה, ומניעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדל החמור והקשה בתולדות המדינה.
שר המשפטים יריב לוין מקדם מספר מהלכים שתכליתם החלשת מערכת המשפט וערעור הלגיטימיות הציבורית שלה, במטרה להכשיר מבחינה ציבורית מציאות בלתי מתקבלת על הדעת. עד היום טרם קמה ועדת חקירה ממלכתית, והציבור, המשפחות השכולות, הפצועים ומשפחות החטופים נאלצים להסתפק בכל מיני תחקירים פנימיים של צה"ל והשב"כ, אשר בכל הכבוד, אין להם כל מעמד נורמטיבי או משקל סגולי של ועדת חקירה שתפקידה לחקור כשלים, להמליץ המלצות ולהטיל אחריות אישית.
המהלך המרכזי של השר לוין הוא ערעור הלגיטימיות של מי שאמור לפי החוק למנות את חברי ועדת החקירה הממלכתית - נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית. השר לוין במשך חודשים ארוכים לא כינס את הוועדה לבחירת שופטים, שיתק את פעילותה והחרים כל שיתוף פעולה עם ממלא מקום הנשיא השופט עוזי פוגלמן ולאחר מכן השופט עמית.
השר לוין ניסה להציג את השופטים כמתנגדים לכל פשרה, אבל בפועל הוא הציג פשרה בנוסח ״בואו נתפשר כמו שאני רוצה״. במקום לנהוג באחריות ולהביא לבחירת נשיא קבוע לבית המשפט העליון, הוא סרבל ועיכב את התהליך וביקש לקיים דיונים עקרוניים, כגון הצעה להכנסת מצלמות שישדרו את דיוני הוועדה לציבור או דיון בשאלת שיטת הסניוריטי ביחד עם מומחים מטעמו.
לצד זאת, קיבל השר לוין רוח גבית משלל פרסומים בעניינו של הנשיא עמית, שקיבלו כותרות מרעישות בתזמון שאינו מפתיע טרם בחירתו. היה נדמה שיש יד נעלמה מכוונת מאחורי שלל הפרסומים שכולם פורסמו בתזמון מדויק טרם המועד האחרון שנקבע על ידי בג"ץ לקיומה של ההצבעה על בחירת נשיא לבית המשפט העליון.
לאחר שנבחר השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, הצהיר השר לוין, בצעד חסר תקדים, שהוא לא מכיר בלגיטימיות של הנשיא הנבחר, והחרים את טקס השבעתו בבית נשיא המדינה. בכך, השר לוין כרסם בלגיטימיות הציבורית שלו, בעיקר מצד תומכי הממשלה, לבחור את חברי ועדת החקירה הממלכתית.
בדרכים אלו ודומות להן מערערת הממשלה על הלגיטימיות של הרשות השופטת, ובדרך זו היא מצליחה לדחות עוד ועוד את הדרישה הבסיסית להקמת ועדת חקירה ממלכתית שאת חבריה ימנה נשיא בית המשפט העליון בהתאם להוראות החוק.
שיטת הממשל הישראלית בחרה לפני עשרות שנים בכלי ייעודי לחקירה של עניין "בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור", כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק ועדות חקירה. אין סוגיה בוערת יותר ובעלת חשיבות ציבורית רבה יותר מבירור העובדות הקשורות למחדל הגדול בתולדות המדינה. הניסיון של הממשלה לקדם כלי משפטי של ועדת חקירה "מיוחדת" או "לאומית" או "שוויונית ממלכתית" ביוזמת מי שאת מעשיהם ומידת אחריותם צריכה הוועדה לבדוק, היא חרפה וניסיון שקוף לשרוד בשלטון ולברוח מאחריות.
התרעות פיקוד העורף