אסון שבעה באוקטובר, אחת הטרגדיות המזעזעות ביותר שידעה האומה, הוא כישלון מערכתי מדהים שטופח במהלך עשר שנים. גם לאחר שובו של אחרון החטופים נחיה טרגדיה זו למשך שנים רבות. כדי לדעת שבשבעה באוקטובר היה כישלון צבאי מחריד לא היינו זקוקים לתחקירי צה”ל.
לתחקירים אנחנו זקוקים כדי להבין לעומק ובמדויק למה זה קרה: למה הארגון החשוב ביותר במדינה התנהל בצורה הכושלת ביותר? חלק מהתשובה טמון בתפיסת העבודה ובהערכות המצב. לאחר שצה”ל גיבש הערכת מצב מוגדרת ושגויה לגבי חמאס, בתמיכת המערכת הפוליטית, והתנהל על פי הערכה זו, כל דעה אחרת, או מידע שסתר את ההערכה, נדחו בזלזול: תצפיתניות הן נערות מבוהלות וחסרות הבנה צבאית.
בודדים באגף המודיעין, שאולי חושבים אחרת, הם הבודדים הסוטים מהזרם כדי להתבלט. קצין בכיר מאוד המכיר את צה”ל מבפנים הוא הלוא לשעבר. כדי להגן על יישובי העוטף לא צריך יותר מקו הגנה דליל, ובמפקדות אפשר להפקיר את הביטחון.
כשמגובשת הערכת מצב כללית מוטעית, נוחה, המוסכמת על כולם כמעט, השאלה שעליה צריך לתת תשובה ישירה וברורה בתחקירי צה”ל היא מי היו אלה שגיבשו את הערכת המצב המוטעית והפכוה לנחלת הכלל? קונספציה משוריינת זו לא צנחה משמיים. היא נוצרה בידי בני אדם לובשי מדים.
מערכות צה”ל לא רק כשלו בהענקת הגנה לתושבי העוטף. הן עשו מהלך חמור הרבה יותר, המוצב בפסגת הכישלון. בפועל, הן שללו מהתושבים את היכולת להגן על עצמם. הן לקחו מכיתות הכוננות חלק גדול מכלי הנשק שהיו בידיהן. כאן אין מדובר בפסיביות או בשאננות. כאן מדובר באקט יזום, פרי חשיבה מוקדמת.
מאחר שברור כי המפקדים לא נטלו את הנשק מהתושבים בזדון, כדי להקריב אותם, חלילה, אין ספק שהם עשו זאת על בסיס ההכרה שלא נשקפת שום סכנה. הם היו בטוחים שאין סכנה, ולא סתם בטוחים, אלא בטוחים ברמת ודאות. מה יכול להיות חמור יותר מכך שארגון החייב להעניק הגנה לאדם, לא רק שאינו מעניק לו את ההגנה, אלא אף שולל ממנו את היכולת להגן על עצמו?
שריאל אמר גם שהיערכות צה”ל סביב יישובי העוטף היא אחד מנושאי הליבה של התחקירים. גם כאן אני מסכים. וכיתות הכוננות הן חלק בלתי נפרד מהיערכות זו. חוסר השלמות של תחקירי צה”ל בולט מאוד. אף אחד לא אמר לנו מי היו המפקדים שקיבלו את ההחלטה לשלול חלק גדול מנשק ההגנה של כיתות הכוננות. אפילו לא נגעו בנושא זה. פה היה צריך להתחיל.
אני פונה מעל דפי עיתון זה לאלוף גולדפוס, לאלוף מילוא, ולתת־אלוף (במיל’) שריאל. אני לא מכיר אתכם אישית, אולם אתם בוודאי מפקדים נבונים וישרים. אמרו לנו מי היו אותם מפקדים שהחליטו ואף הורו לשלול מתושבי העוטף את נשק ההגנה. למה הם החליטו לעשות זאת, מה היו המידע והשיקולים שעמדו בפניהם? לאחר שנתעמק בשאלות אלה, יקל גם להבין כיצד נולדה המחלה בצה”ל ומי היו האחראים לה.
התרעות פיקוד העורף