באבחת סכין, יומיים בלבד לאחר שהחל לפקד על צה"ל, הודיע הרמטכ"ל אייל זמיר לדובר צה"ל ההמום, תא"ל דניאל הגרי, שתם תפקידו. לצה"ל יהיה בקרוב דובר חדש. “הזמיר מתחיל לזמר את זמירות המשפחה המטורללת" – זה היה הסגנון הארסי של אחת מתגובות הביקורת. ממתי החלפת דובר צה"ל, או כל בעל תפקיד אחר בצבא, עוררה עניין כה רב?
להגרי זכויות רבות. הוא מוכר בכל בית בישראל כדוברם של הרמטכ"ל היוצא ושל צה"ל מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל. ואף על פי כן, מפקד חדש בא ועימו חילופים בפיקוד העליון. יקום לנו דור מפקדים חדש, שלא נגוע במחדל 7 באוקטובר. היש דבר נכון מזה? ובמה זה קשור לממשלה ולעומד בראשה? הרל"ביזם גובר על הכל בימים טרופים אלה.
באופן עקיף זה אכן קשור לממשלה. כדאי שהיא תלמד מהרמטכ"ל זמיר, שהוכיח מיד עם כניסתו יכולת החלטה ומימוש מיידי. הדברים אמורים ברצונה המהוסס של הממשלה להעביר מתפקידיהם את ראש השב"כ, מאבות המחדל, ואת היועצת המשפטית לממשלה.
אין לי היומרה להביע דעתי על פסיקות משפטיות. לרוב יש לי אמון במערכת המשפט, הגם שלא פעם שגגות יוצאות מלפניה, פסיקות שמבוססות על שיקול דעת ולא ממש על ראיות. עבדתי לצידו של ראש ממשלה כראש לשכה וכיועץ. תמיד ידעתי שאני יכול לייעץ ליצחק שמיר, לנסות לשכנע אותו, להסביר ולחוות דעתי. הוא לחלוטין לא היה מחויב לקבל אותה. לעיתים קיבל, לעיתים לא. וכך נהג עם שאר היועצים בלשכתו, כולל היועץ המשפטי לממשלה דאז.
אותו יועץ משפטי, יוסף חריש, מעולם לא פעל במקביל עם התקשורת. שום עצה או פסיקה שלו לא הודלפו לתקשורת בטרם נלחשו על אוזנו של שמיר. יועץ, כהגדרתו, נותן עצה בתחום שעליו הוא מופקד. במקרים רבים ראש הממשלה פונה ביוזמתו ליועץ המשפטי, כדי שינחה אותו אם החלטה שהוא מבקש לקבל עומדת במסגרת החוק, או כיצד לקבל החלטה בלי שתהיה בה פגיעה בשלטון החוק.
היועץ חריש הבין את שיקוליו של ראש הממשלה וסייע לו להתגבר על בעיה זו או אחרת – והכל במסגרת החוק. וכמובן, היועץ היה איש אמונו של ראש הממשלה ושל הממשלה כולה. חריש בא במקום יצחק זמיר, שבתפקידו כיועץ משפטי לממשלת האחדות אולץ להתפטר ב־1986 בעקבות דרישתו מראש הממשלה פרס ומממלא מקומו שמיר לפתוח בחקירה בפרשת השב"כ, דרישה שנדחתה על הסף כדי לשמור על חשאיות השב"כ. היום, כשופט בית המשפט העליון בדימוס וכפובליציסט ב"הארץ", זמיר יוצא נגד פיטורי גלי בהרב־מיארה.
היועצת המשפטית נתמכת על ידי גורמי אופוזיציה. היא לקחה לעצמה תפקיד – לשים מקלות בגלגלי הממשלה בכל נושא בולט כמעט. במקום לקיים שיטת עבודה דיסקרטית, חיובית, מועילה, בינה ובין ראש הממשלה והשרים, לסמן את גבולות האסור והמותר, מרשה לעצמה “יועצת" זו לקחת באופן שרירותי את תפקיד המחליטה האולטימטיבית.
בהרב־מיארה מנצלת את הכוח שנתן בידה מי שמינה אותה, עוד בממשלה הקודמת, על מנת לשבש במתכוון את עבודת הממשלה. באחרונה אף פסלה את מתווה הפשרה של השרים לוין וסער בעניין הרפורמה המשפטית. היועצת בחרה בפסילה טוטאלית ובכותרות בעיתונות, במקום בשיג ושיח של נועם ושיתוף פעולה שמטרתם לבחון יחד כיצד מקדמים פשרה שהציבור כולו משתוקק לה.
שר המשפטים השלים בימים אלה מסמך עב כרס ובו נימוקים המצדיקים את פתיחת ההליך המורכב של החלפת היועצת המשפטית במי שיעבוד עם הממשלה ולא נגדה. למרבה הצער, אין ביכולתו לפעול בשליפה, כדוגמת הרמטכ"ל. רב־אלוף זמיר לא הכין מסמך רב־עמודים בטרם הודיע להגרי על סיום תפקידו. כך ינהג גם כלפי מפקדים אחרים הקשורים למחדל.
מדוע התמהמה שר המשפטים בפתיחת ההליך, וממה חשש? מבג"ץ? מהתנועה “לאיכות השלטון"? מהפרקליט הזחוח משה לדור, שמכנה את הממשלה “האויב הפנימי", ולכן מוזמן שוב ושוב לערוצי התקשורת? פרשנים משפטיים בתקשורת מנסים להלך אימים ב"דיקטטורה" על נבחרי הציבור בקואליציה, שמנסים לממש את המדיניות שלשמה נבחרו.
הציבור ברובו מצפה לממשלה מתפקדת, שאינה מהססת לפטר את מי שאינם מסייעים לה במילוי שליחותה, בוודאי בעת מלחמה. הוא ממתין גם להודעת ראש הממשלה כי הוא מדיח את רונן בר, ראש השב"כ הכושל.