הסזון נחשב לאחת מהתקופות האפלות בתולדות עמנו בעת החדשה. זה היה הכינוי למאבק שניהל ארגון ההגנה נגד האצ"ל, בין דצמבר 1944 לפברואר 1945, במגמה לבלום את מלחמתו של האצ"ל במנדט הבריטי. במסגרת המאבק המכוער הסגירו אנשי ההגנה אנשי אצ"ל לידי הבריטים. המשבר הביא לסף מלחמת אזרחים ביישוב היהודי.
אירועי הימים האחרונים במדינת ישראל 2025, כשהרמטכ"ל, דובר צה"ל, ראש השב"כ, היועצת המשפטית לממשלה, נשיא בית המשפט העליון והפרקליטות נרדפים על ידי ממשלה מכהנת, מעוררים את הזיכרון המר מאותה תקופה חשוכה. כשראש הממשלה בנימין נתניהו תקף בשבוע שעבר בעדותו בבית המשפט בעזות מצח את ראשי הארגונים הביטחוניים של ישראל, בעבר הלא רחוק ובהווה, ורמז להיותם “חונטה", ניתן כנראה האות לתחילת הסילוק המסיבי של כל מי שמפריע לממשלת הכישלון ליישם את ההפיכה השלטונית במסווה של הפיכה משפטית.
כך, אחרי שהרמטכ"ל הרצי הלוי התפוטר, הגיע בסוף השבוע גם שעתו של דובר צה"ל, תת־אלוף דניאל הגרי, “עוכר ישראל" נוסף, לפשוט מדים בעל כורחו וללכת הביתה. עיקר הלחץ מופנה בשעות אלה כלפי ראש השב"כ, רונן בר, שהעז לבדוק את פרשת קטארגייט שקשורה ללשכת ראש הממשלה. בו זמנית, ארסנל השנאה והזעם משרת את המאמצים להדחתה של היועמ"שית, בעיקר בשל העובדה שהיא מונעת את העברת חוק ההשתמטות.
כל זה, כששעון החול מתקתק לקראת סוף מרץ וההצבעה על תקציב המדינה, נושא שמאיים על הישרדות הממשלה. כך נראית הפיכה משטרית, ומי שמחפש דוגמאות למשטרים כאלה ימצא אותן במדינות כרוסיה, הונגריה, מולדובה, בוליביה ואקוודור. מתברר שלהט המשילות ללא סייג של הממשלה הזו שיבש כנראה את דעתה, דרכה והתנהלותה. היא הפכה לכישלון קולוסלי, והדבר ניכר בכל נושא, מניהול המלחמה, דרך הטיפול בהשבת החטופים ועד שיקום יישובי עוטף עזה והצפון.
הרדיפה האובססיבית של הממשלה והניצב בראשה אחרי אישים שחירפו נפשם למען ביטחון ישראל לאורך עשרות שנות שירות היא תופעה שקשה מאוד לקבל, בעיקר כשראש הממשלה פועל בכל כוחו להעברת חוק השתמטות של חרדים משירות צבאי בעת מלחמה. זאת, וכמובן ההתנהלות כלפי היועמ"שית ובית המשפט, יש בהן כדי להצית אש פנימית מסוכנת, ולהוציא מאות אלפים לרחובות, להפגנות שכמוהן לא ידענו.
לכל תומכי ממשלת הימין הזו ראוי לומר שלא לזה התכוון זאב ז’בוטינסקי בשירו “כולה שלי", כשכתב: “אלוהים לשלטון בחרתנו". לא לשלטון האוטוקרטי הזה ולא להתנהלות הכושלת הזו. כאן, ראוי ורצוי שנתניהו ילמד משהו ממנחם בגין, שבשיא המאבק של ההגנה באצ"ל הורה לאנשיו באצ"ל שלא לנקום ולא להיאבק באנשי ההגנה. נתניהו, היועמ"שית אינה אויבת הממשלה. היא המצפן והמצפון שלה.