השבוע מציינים שני תאריכים משמעותיים, י”א באדר ופורים. לכאורה, הם רחוקים מאוד זה מזה, ובכל זאת יש ביניהם מן המשותף. בי"א באדר בשנת 1920 התרחש הקרב בתל חי, שבו נפלו שמונה לוחמים יהודים ובהם יוסף טרומפלדור, קרב מהמפורסמים בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ. ובחודש אדר, בפרס הרחוקה, התרחשו אירועי מגילת אסתר. האירועים מתוארכים למאה החמישית לפנה"ס, ושיאם בי"ד ובט"ו באדר, בניצחון היהודים על אויביהם.

האירועים האלה התרחשו אומנם בהפרש של אלפי שנים, אך שני המקרים נעשו סמל של התנגדות ותקומה. בפורים, היהודים ניצלו מגזירת השמד של המן הרשע, ובתל חי, טרומפלדור וחבריו הפכו לסמל ההקרבה למען ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. שני האירועים הפכו למיתוסים מכוננים ויש להם השפעה מתמשכת על הזהות הלאומית. פורים מייצג ניצחון על שונאינו ("ונהפוך הוא") וקרב תל חי התקבע כסמל לגבורה ציונית, ובו נולד המשפט האלמותי המיוחס לטרומפלדור, "טוב למות בעד ארצנו". ועוד משותף לשני האירועים: בשניהם מודגש הנרטיב של מאבק הישרדות שמנהלים מעטים מול רבים.

חשוב לציין את הבעייתיות בהשוואות היסטוריות פשטניות, ולהבהיר כי הן בעיקר סמליות ותרבותיות, ואינן משקפות בהכרח דמיון היסטורי־עובדתי מדויק. הן מציגות את האופן שבו אירועים שונים משתלבים בנרטיב הלאומי ובזהות הקולקטיבית. גם לנרטיב יש משמעות רבה ביצירת אתוס המשקף את הגורל והייעוד שנובעים מההיסטוריה הרחוקה והקרובה.

את האתוס של שני האירועים ההיסטוריים שתיארנו אני מבקשת לקשר לימינו, לישראל של מלחמת 7 באוקטובר. גם מלחמה זו, בוודאי בתחילתה, הייתה מלחמה קיומית של ממש. גם בה היו גילויי גבורה של יחידים, גילויי עוז ועוצמה, כמו גבורתם של אסתר ומרדכי וכמו גבורת טרומפלדור, חברותיו וחבריו. גם במלחמה זו יש מוטיבים של הישרדות, וגם היא מהווה שעה קשה לישראל, שעדיין מצפה להצלת החטופים.

משלושת האירועים השונים והדומים כל כך אני מבקשת ללמוד על ערכים משותפים: ראשית, הצורך באחדות. במגילת אסתר אנו קוראים "לך כנוס את כל היהודים". רווח והצלה אפשריים רק כשהעם לא יהיה מפורד. אחדות כבסיס לתקומה נדרשת גם בזמן הזה. הקרע והפילוג בעם מהווים סכנה קיומית. שנית, הצורך בהיפוך המצב. פורים וגם אירועי תל חי מסמלים פעילות של שינוי מציאות ומהפך קיומי. תוצאות קרב תל חי היו קשות, יישובים ננטשו זמנית, תל חי נשרפה על ידי הפורעים, ובכל זאת, ברבות הימים ניצחו העשייה והחלוציות. גם כיום נדרש בישראל "ונהפוך הוא", הפיכת הייאוש לתקווה, הפיכת הצער לחזון והתוגה לשיקום. 

הכותבת שימשה בעבר כיו"ר "אמונה" – תנועת נשים דתיות ציוניות