הרצי הלוי סיים את תפקידו כרמטכ”ל בקול ענות חלושה. כולם, כולל תומכיו הגדולים ביותר, מבינים ויודעים שהאיש היה חייב ללכת הביתה מזמן. הסיבה היחידה לכך שהוא הצליח איכשהו לשרוד בתפקידו נעוצה באתרוג שלו זכה מצד פוליטיקאים, עיתונאים ומעצבי דעת קהל, שדבר אחד מרכזי מחבר ביניהם: רק לא ביבי.
בעיניהם של מאתרגיו, השארתו בתפקיד נתפסה כהחלשת ראש הממשלה נתניהו. פחות עניין אותם שיקום הצבא וניצחון על חמאס. זאת, אגב, הסיבה לכך שלאחר לכתו של הלוי, כולם התייצבו מאחורי ראש השב”כ רונן בר, עם אותן סיסמאות ואותם אינטרסים ואותן מטרות. גם בר הוא רק כלי שבאמצעותו הם מקווים להחליש את נתניהו ולהביא לסילוקו מתפקידו.
כל מי שמלאכת שיקום הצבא ומערכת הביטחון חשובה ויקרה לליבו צריך לשמוח על פרישתו של הרצי הלוי וצריך לתמוך בסיום תפקידו של רונן בר. בניגוד לתומכי הלוי ובר, אלה הקוראים לסיום תפקידיהם אינם נשענים על טיעונים אישיים או על שיקולים פוליטיים. הלוי ובר הם שני האנשים המרכזיים בכישלון 7 באוקטובר. הטיעונים כאילו בר הוא שומר הסף ומגן הדמוקרטיה הם טענות סרק במקרה הטוב ודמגוגיה במקרה הרע. אין באמת סכנה לדמוקרטיה. הסכנה האמיתית, כפי שכולנו חווינו, היא מצד אויבינו. ושם, בשעת המבחן האולטימטיבית, בר לא בדיוק שימש מגן יעיל.
בשבוע הראשון של זמיר בתפקידו הוא קיבל שלוש החלטות חשובות שמצביעות על כך שהוא אכן הולך בכיוון הנכון. החלטתו להקים חטיבת טנקים חדשה מוכיחה שהוא מבין שסיסמת “צבא קטן וחכם” היא שורש הרע. החלטה חשובה נוספת הייתה שינוי כל תוכניות המלחמה של פיקוד דרום. לא עוד פשיטות שלא הוכיחו את עצמן, אלא מתקפות ענק על האויב. וההחלטה האחרונה, פתיחת התחקירים שביצע הלוי על מחדל 7 באוקטובר, מוכיחה שזמיר מתנגד להעלמות עין ולסימון וי, והוא מתכוון לבצע תהליך תיקון עמוק בכל יחידות הצבא. ההתקפה נגדו על החלטתו שלא לקדם את דובר צה”ל לשעבר, תא”ל דניאל הגרי, הייתה מכוערת ופוליטית בעיקרה. גם הגרי הוא בסך הכל כלי שנועד לנסות ולקדם את האג’נדה של התוקפים.
אחד התפקידים הראשונים שמוטלים על כתפי הרמטכ”ל הוא החזרת האמון של אזרחי ישראל בצה”ל. אין ספק שזמיר מסוגל למשוך את העגלה ולהביא את הניצחון המיוחל.
התרעות פיקוד העורף