הרבה “שומרי סף” משוטטים לאחרונה במחוזותינו. בשנים עברו הייתה למושג הזה קונוטציה שלילית בעיקר. מי שעמד בפתחם של מועדוני לילה לא היה, בדרך כלל, אדם נחמד. תפקידו היה למנוע – אם צריך, בכוח הזרוע – כניסה של “לא רצויים”.
דומה שגם בימים אלה “שומרי הסף”, האנשים שהוכתרו ככאלה, ממלאים אותו התפקיד: התנכלות למי שהוא “לא משלנו”. יכול להיות שאני מגזים, אבל כשאני רואה מי מפגין את אי־שביעות רצונו מסיום תפקידו של ראש השב”כ, ברור לי שאף אחד מהם לא היה נעצר בידי שומרי הסף המיתולוגיים. בוגרי צומת קפלן היו תמיד אורחים רצויים בכל אירוע, ואת המעמד הזה הם לא רוצים לאבד. הפריבילגיה ממכרת.
בקליפת אגוז, זאת החלוקה, פחות או יותר, בין אלה שהכל מותר להם ובין כל “האחרים”, ביטוי השגור על לשונו של יאיר לפיד. לאלה אסור לפטר, ולאלה מותר גם למנות וגם לפטר. במילים אחרות, כל אלה שמבקשים להצר את פעולותיה של הממשלה הנבחרת כשרים למהדרין – וכל השאר פסולים לכהונה. לפריפריה החברתית פשוט אסור למנות אנשים שמבטאים את השקפת העולם שלה.
התואר “שומרי סף” מודבק חיש קל לכל מי שמבקשים להחליפו. לטעמי, הביטוי העקום הזה, מוטב לו שיעבור מן העולם. האנשים שזוכים בתואר המפוקפק הם לכל היותר “פקידים” שמונו לתפקידיהם בידי נבחרי ציבור – ולכן נבחרי ציבור, אלה שנבחרו במקום אלה שמינו את “שומרי הסף”, רשאים לפטר את הפקידים. הרצון לחבק את מי שמועמד לסיים את תפקידו כדי להביך את מי שמראה לו את דלת היציאה הוא, למצער, לא דמוקרטי. כל כך פשוט – וכל כך מביך.
ראשי האוניברסיטאות רואים בסיום תפקידה של היועמ”שית פגיעה ב”דמוקרטיה” כפי שהם מבינים אותה. מכאן האיום בהשבתה, וזאת חוצפה שאין לה שיעור. קופותיהם מלאות בכספים שהם קיבלו מאלה שהם כה בזים להם ביהירות רדודה. קצת ענווה לא הייתה מזיקה להם.
ודוק: אין לאף שופט רשות לשים את שיקול דעתו במקום זה של נבחר הציבור. מה שלא סביר בעיניו של השופט, לא אחת דווקא סביר בעיני נבחר הציבור. להפוך את בג”ץ לפוסק אחרון, אין רעה חולה יותר. כישוריהם של האנשים שיושבים שם לא תמיד עולים בקנה אחד עם המשימות שהם נוטלים על עצמם. אהרן ברק סבור ש”הכל שפיט”. אסור לקבל השקפת עולם זאת. היא כבר המיטה עלינו אסונות לא מעטים. 7 באוקטובר הוא אחד מהם. הארוגנטיות הנובעת ממנה היא אם כל חטאת.
מה שמוביל אותי לומר: אין “שומרי סף” במשטר דמוקרטי. נבחרי הציבור הם אלה שאמונים על תקינותו של השלטון, לא אלה שמעולם לא עמדו למשפט הציבור.