אין חג ומועד בלוח החגים היהודי השופע שיכול להתמודד ולהתחרות עם חג הפורים או להשתוות אליו. הכוונה היא למהותו ולמשמעויות של החג, שאין לשום חג אחר, ובחלקן הן נסתרות ודורשות יגיעה ועיון מיוחדים.
פורים, שנראה ונחוג בפומבי כחג המוני, נגיש לכל, משמח, משובב נפש, חופשי מאיסורים מיוחדים - הוא חג עם מהות פנימית בלעדית, תוכן רוחני ברמה ובעומק שאין לשום חג. מצוות קריאת מגילת אסתר, משלוח מנות וצדקה לעניים, כמו חובת ההשתכרות עד דלא ידע – בעצם מסתירים את עובדת היותו של החג חשוב, מהותי ומשמעותי ביותר מכל חג ישראל. גם בעת קיומו המעשי בכל שנה וגם לעתיד לבוא.
מכל חגי ישראל, פורים הוא החג היחיד שהובטחה נצחיותו. כלומר, פורים הוא החג היחיד שקיומו ושמירתו מובטחים בכתובים גם אחרי ביאת המשיח. "כל החגים עתידים להיבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם", קבעו חכמינו במדרש. יותר מזה. גם מגילת אסתר, שקריאתה היא מרכז חג הפורים, חשובה יותר מכל ספרי הנביאים והכתובים.
בתלמוד הירושלמי (מגילה פ"א) אומר ר' יוחנן שנביאים וכתובים עתידים להיבטל בימות המשיח מלבד חמישה חומשי תורה. מוסיף שם ריש לקיש, "גם מגילת אסתר קיימת לעולם". מדהים. בימות המשיח, חגים ומועדים יבוטלו – מלבד חג פורים. כתבי הקודש יבוטלו – מלבד מגילת אסתר. פרשנים מסבירים שהכוונה איננה יבוטלו ממש, רק חשיבותם תתמעט, אך ההסבר הזה איננו מפחית כמלוא נימה מהמשמעות המוסכמת בקרב הפרשנים, שחג פורים הוא נצחי.
הזכות המיוחדת והייחודית הזאת לחג פורים ניתנת להסבר. פורים הוא חג קבלת תורה. היהודים בימי מרדכי ואסתר קיבלו את התורה, ליתר דיוק, שיקמו, חידשו ורעננו את מעמד קבלת התורה בהר סיני. ההבדל המשמעותי מקבלת התורה בהר סיני הוא שבימי מרדכי ואסתר "קיימו וקיבלו היהודים" (מגילת אסתר ט, כז) בלי שראו ניסים גלויים, בלי קולות וברקים, בלי לעמוד מול הר בוער באש. יהודי פרס ומדי בימי מרדכי ואסתר קיבלו את התורה באהבה, ברצון, בלי הכפייה שפעלה בדור המדבר ש"כפה עליהם הר כגיגית". הם, יהודי פרס ומדי, לא חיפשו, לא ביקשו, לא נזקקו להוכחה, לכוח עליון, לא הושפעו מניסים גלויים. הם ביוזמתם הפכו את פורים לחג קבלת תורה.
התרעות פיקוד העורף