אחד הפרדוקסים המרתקים בעולם הטראומה הנפשית נחשף במחקרים שנעשו בעולם, ביניהם מחקרים שערכתי לאורך 45 שנות עבודתי בתחום: נשים מפתחות פוסט־טראומה בשיעור כפול מגברים, אך למרבה ההפתעה, הן מתפקדות טוב יותר ומחלימות מהר יותר. זהו פרדוקס שמבטא אמת עמוקה על הטבע האנושי וחושף את עוצמתן של נשים באופן שלרוב נותר סמוי מן העין.
הפרדוקס המדובר התבטא בבירור לאחר רעידת האדמה בטורקיה ב־1999. בשעה שגברים רבים התקשו להתמודד עם המצב, נשים ארגנו מחדש את הבתים, למדו מיומנויות כמו נגרות, והפכו את המבנים הזמניים שקיבלו ל״בתי אדם״ של ממש. זו לא הייתה רק פעילות טכנית, אלא תגובה עמוקה לטראומה – נטילת אחריות ויצירת סדר בכאוס.
מדוע זה למעשה כך? במצב סכנה, נשים נוטות להגיב בדאגה לאחרים, בנוסף לתגובות הלחימה או הבריחה המוכרות. תגובה זו משחררת הורמונים מרגיעים כמו אוקסיטוצין, שבתורו מווסת את רמות הקורטיזול ומפחית סטרס. כך, עצם הדאגה למישהו אחר מהווה מנגנון הגנה טבעי מפני טראומה.
נשים גם בונות מערכות תמיכה רגשיות עשירות יותר. בעוד שאישה לרוב תתמוך בבן זוג שחווה טראומה, ואפילו תחפה עליו, הגבר נוטה פחות לספק תמיכה דומה כשהמצב הפוך. האישה נאלצת, מכורח המציאות, להמשיך לתפקד ולפתח יכולות התמודדות חזקות. כמו כן, נשים נוטות לשתף ברגשות ולבטא אותם – במקום לכבוש את הרגשות בתוכן.
הדבר מסייע בעיבוד החוויה הטראומטית. נשים מדברות, מבקשות עזרה ומחפשות תמיכה בקלות רבה יותר מגברים, שלעיתים כלואים בציפיות חברתיות של ״גבריות חזקה״. בנוסף, האחריות המשפחתית והאמהית אינה מאפשרת לנשים “להיכנס לתוך עצמן". הצורך לתפקד עבור הילדים והמשפחה, אף שהוא עול כבד, מהווה עוגן יציב ומסייע בהחלמה.
בימים אלה, כשישראל עדיין מתמודדת עם השלכות 7 באוקטובר והמלחמה, כדאי לזכור: במהלך השנה וחצי האחרונות אלפי נשים שירתו בצבא, ורבות יותר החזיקו את המשפחות כגיבורות שקופות. עצם הפעולה של נשים – הדאגה לאחרים, בניית רשתות תמיכה, ביטוי רגשי ושיקום החיים היומיומיים – הוא חלק מתהליך ההחלמה.
על כן, לכבוד חודש האישה, ראוי שנכיר בכוח הזה, ביכולת לעמוד בסבל ובכאב, ונהפוך אותם לדלק שמניע המשכיות, בנייה מחדש וצמיחה. אולי זו אחת הסיבות לכך שנשים חיות יותר מגברים, למרות כל הקשיים שאיתם הן מתמודדות. יש משהו בהתעקשות על החיים, על אף הכל, שמחזק את הגוף ואת הנפש. ואת זה עלינו, כבודדים וכאומה, ללמוד.
הכותב הוא מומחה בינלאומי בטיפול בפסיכו־טראומה, מייסד ונשיא ״מרכז משאבים״